כָּל יָמֵינוּ כֶּעָשָׁן עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ עָפו. הֵם נָפְלוּ גַּם פֹּה גַּם שָׁם כֶּעָלִים אֲשֶׁר נִקְטָפוּ. עַל שָׂדוֹת נָפְלוּ יָמִים בַּדְּרָכִים אֲשֶׁר סָלַלְנוּ; בֵּין גַּנִּים וּפַרְדֵּסִים שָׁם אָהַבְנוּ וְסָבַלְנוּ. הָבוּ סוּס מָהִיר כָּעוֹף וּנְמַהֵר נָטוּס אֵי-שָׁמָּה, אֶת יָמֵינוּ נֶאֱסֹף טֶרֶם רַד הַשֶּׁמֶשׁ יָמָּה. כָּל יָמֵינוּ כֶּעָשָׁן עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ עָפוּ; הֵם נָפְלוּ לְתוֹךְ כִּבְשָׁן – הִתְלַקָּחוּ נִשְׂרָפוּ. עַל גְּדוֹת הַנְּחָלִים, בֵּין שִׂיחִים, עֲצֵי-הַיַּעַר, שָׁם יָמִים מִתְגּוֹלְלִים – בְּשַׁלֶּכֶת גִּיל וְצַעַר. הָבוּ סוּס מָהִיר... מִשְּׂרִידֵי יָמִים שְׁבוּרִים יוֹם אֶחָד עוֹד נְטַפֵּחַ: יוֹם שֶׁל חַג, שֶׁל נְעוּרִים, יוֹם גָּדוֹל, בָּהִיר, שָׂמֵחַ!כל ימינו כעשן על כנפי הרוח עפו. הם נפלו גם פה גם שם כעלים אשר נקטפו. על שדות נפלו ימים בדרכים אשר סללנו; בין גנים ופרדסים שם אהבנו וסבלנו. כל ימינו כעשן על כנפי הרוח עפו; הם נפלו לתוך כבשן – התלקחו נשרפו על גדות הנחלים, בין שיחים, עצי-היער, שם ימים מתגוללים – בשלכת גיל וצער. הבו סוס מהיר... הבו סוס מהיר כעוף ונמהר נטוס אי-שמה, את ימינו נאסוף טרם רד השמש ימה. משרידי ימים שבורים יום אחד עוד נטפח: יום של חג, של נעורים, יום גדול, בהיר, שמח !