חור אחד פנימה

בְּפַּלֶשְׂתִּינָה תִינָה תִינָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹם יוֹם וְלַיְלָה לַיְלָה קָם לָנוּ גּוֹאֵל וְעַל כֻּלָּם עוֹמֵד רֵבּ וַיְצְמָן וְנָחוּם סוֹקוֹלוֹב וּמַשְׁפִּיעִים עָלֵינוּ כֶּסֶף כֶּסֶף עַד אֵין סוֹף כֶּסֶף כֶּסֶף כֶּסֶף כֶּסֶף קֶרֶן הַיְּסוֹד וְדִיפְּלוֹמַטְיָה רָמָה בְּסוֹד בְּסוֹד בְּסוֹד נוֹטָאבִּילִים מִנְּיוּ יוֹרְק וּמִשִּׁיקָגוֹ אוֹי וְכָל אֲשֶׁר לוֹ כִּיס שָׁמֵן וְלֵב חָזִיר שֶׁל גּוֹי כֻּלָּם בַּעֲדֵנוּ, מִי לֹא יוֹדֵעַ וְהֶחָלוּץ פֹּה לְאַט גּוֹוֵעַ הַכֹּל בְּסֵדֶר הוֹלֵךְ קָדִימָה וַאֲנִי אֲנִי מִצְטַמְצֵם כָּךְ בִּרְצוּעָתִי זֹאת בְּחוֹר פְּנִימָה בְּחוֹר פְּנִי------מָה חוֹר אֶחָד פְּנִימָה וַעַד לְאֻמִּי יֵשׁ לָנוּ זֶה וַעַד הַלְּאֹם הַדּוֹאֵג רַק בִּשְׁבִילֵנוּ בִּישִׁיבוֹת יוֹם יוֹם הַמַּזְכִּיר הוּא צֶ'רְנוֹבִיץ כּוֹתֵב שָׁם פֶלְיֵטוֹן וּבְרֹאשׁוֹ הַדּוקְטוֹר טוֹן ער וואסט ניט וואס צו טאן שָׁם יוֹשְׁבִים וְדוֹאֲגִים בְּיַחַד 1000 אִישׁ וְכוֹתְבִים שָׁם מֵמוֹרַנְדִּים לְקוֹלוֹנֵל קִישׁ וְקוֹלוֹנֵל קִישׁ דּוֹאֵג הָלְאָה אוֹי אֵיךְ הוּא דּוֹאֵג מַה לַּעֲנוֹת לְדוֹקְטוֹר וִינְשֶׁל הָעוֹמֵד וְדוֹעֵךְ כָּךְ דּוֹאֲגִים הֵם מִי לֹא יוֹדֵעַ.. זַ'בּוֹטִינְסְקִי אִישׁ נִפְלָא מֵאֵין כָּמוֹהוּ עוֹד לִבְנוֹת חַיִּים מְאֻשָּׁרִים יוֹדֵעַ הוּא הַסּוֹד רַק לִתְבֹּעַ וְלִתְבֹּעַ יוֹתֵר יוֹתֵר יוֹתֵר וְאַף רֶגַע לֹא לִשְׁתֹּק וְגַם לֹא לְוַתֵּר לִתְבֹּעַ כֶּסֶף וּגְדוּד עִבְרִי וּמֶלֶךְ יְהוּדִי וְעִם הָאַנְגְּלִים תֶּכֶף לַחְתֹם חוֹזֶה הֲדָדִי לִִשְׁלֹחַ קוֹנְסוּלִים לְוִינָה בֶּרְלִין פֶּטְרוֹגְרָד לִכְבֹּשׁ הָאָרֶץ מִמִּצְרַיִם וְעַד נְהַר פְּרָת וְהוּא תּוֹבֵעַ וְהוּא תּוֹבֵעַ וְהֶחָלוּץ פֹּה... הִסְתַּדְּרוּת-עוֹבְדִים יֵשׁ לָנוּ תְּהִלָּה לָאֵל וְכָל חָבֵר בַּמּוֹעָצָה מָשִׁיחַ וְגוֹאֵל יַבְנִיאֵלִי וּבֶן-צְבִי וְזַלְמָן רוּבָּשׁוֹב בֶּן-גּוּרְיוֹן וְהוּגוֹ בֶּרְגְּמָן וְעוֹד וְעוֹד לָרֹב וְעַל כֻּלָּם הַפִינַנְסִיסְטוֹן רֶמֶז הַיָּקָר הַמְּנַעֵר הַמִּילְיַארְדִים מִשַּׁרְווּלוֹ הַצַּר מִילְיַארְדִים מִילְיַארְדִים אַל נָא תִּתְעַלֵּף בּוּרְגָנִים נוֹתְנִים מָמוֹן יִתְּנוּ בְּחֵפֶץ לֵב הַמִּילְיַארְדִים מִי לֹא יוֹדֵעַ.. וְהֶחָלוּץ פֹּה... תֵּל אָבִיב אוֹי תֵּל אָבִיב יְפֵהפִיַּת הַחוֹף עִיר שֶׁל גּאולִינִים כֻּלָּה מֵרֹאש וְעַד הַסּוֹף בִּישִׁיבוֹת הָעִירִיָּה דּוֹאֵג שָׁם כָּל חָבֵר וּמוֹצְאִים שָׁם לוזונגים צרי לְכָל מַשְׁבֵּר שַׁקֵּר שְׁתֹק בּוֹגֵד נָבָל שְׁלֵימַזְל בֶּן-זָנָב וְהַשֵּׁנִי לוֹחֵשׁ לוֹ אַט אַתָּה הוּא הַגַּנָּב טְבֶרְסְקִי בְּלוֹךְ בְּלוּם הַפֶּה וְדוֹקְטוֹר וִינְשֶל קוּשׁ! וְכָך פּוֹתְרִים אֶת הַמַּשְׁבֵּר בְּיַחַד עִם בָּגוּשׁ [bagush] פּוֹתְרִים פּוֹתְרִים מִי לֹא יוֹדֵעַ וְהֶחָלוּץ...בפלשתינה תינה תינה בארץ ישראל יום יום ולילה לילה קם לנו גואל ועל כולם עומד רייב ויצמן ונחום סוקולוב ומשפיעים עלינו כסף כסף עד אין סוף כסף כסף כסף כסף קרן היסוד ודיפלומטיה רמה בסוד בסוד בסוד נוטאבילים מניו יורק ומשיקגו אוי וכל אשר לו כיס שמן ולב חזיר של גוי כולם בעדנו, מי לא יודע והחלוץ פה לאט גווע הכל בסדר הולך קדימה ואני אני מצטמצם כך ברצועתי זאת בחור פנימה בחור פני------מה חור אחד פנימה ועד לאומי יש לנו זה ועד הלאום הדואג רק בשבילנו בישיבות יום יום המזכיר הוא צ'רנוביץ כותב שם פיליטון ובראשו הדוקטור טון ער וואסט ניט וואס צו טאן שם יושבים ודואגים ביחד 1000 איש וכותבים שם ממורנדים לקולונל קיש וקולונל קיש דואג הלאה אוי איך הוא דואג מה לענות לדוקטור וינשל העומד ודועך כך דואגים הם מי לא יודע.. ז'בוטינסקי איש נפלא מאין כמוהו עוד לבנות חיים מאושרים יודע הוא הסוד רק לתבוע ולתבוע יותר יותר יותר ואף רגע לא לשתוק וגם לא לוותר לתבוע כסף וגדוד עברי ומלך יהודי ועם האנגלים תיכף לחתום חוזה הדדי לשלוח קונסולים לווינה ברלין פטרוגרד לכבוש הארץ ממצרים ועד נהר פרת והוא תובע והוא תובע והחלוץ פה... הסתדרות-עובדים יש לנו תהילה לאל וכל חבר במועצה משיח וגואל יבניאלי ובן-צבי וזלמן רובשוב בן-גוריון והוגו ברגמן ועוד ועוד לרוב ועל כולם הפיננסיסטון רמז היקר המנער המיליארדים משרוולו הצר מיליארדים מיליארדים אל נא תתעלף בורגנים נותנים ממון יתנו בחפץ לב המיליארדים מי לא יודע.. והחלוץ פה... תל אביב אוי תל אביב יפהפיית החוף עיר של גאולינים כולה מראש ועד הסוף בישיבות העירייה דואג שם כל חבר ומוצאים שם לוזונגים צרי לכל משבר שקר שתוק בוגד נבל שלימזל בן-זנב והשני לוחש לו אט אתה הוא הגנב טברסקי בלוך בלום הפה ודוקטור וינשל קוש! וכך פותרים את המשבר ביחד עם בגוש [bagush] פותרים פותרים מי לא יודע והחלוץ...

משירי תיאטרון "הקומקום". מאיר נוי רשם נוסח מלא של הטקסט מפי יעקב טימן, אך לא ברור אם מהקלטה או במפגש אישי.

לפי התיעוד מן הסליל, הלחן הוא "מנגינה לועזית".

מספרת טובה פירון, גודביי פיקדילי (עקד 1977), עמ' 21 - 22:

אחר הארוחה [בביתו של אוסישקין בליל שבת, לא מתוארכת] עברנו ל"סלון", ומר אוסישקין ביקש ממני לשיר משהו. שרתי פזמון מפורסם בימים ההם של אביגדור המאירי, המתאר את המצב הקשה בארץ [מובאת תחילת הפזמון]. אוסישקין ואורחיו נהנו מאוד וצחקו על אף נימת הביקורת החריפה שבפזמון.

מקור: "מחברות מאיר נוי לשירים בעברית", 195-198 בהד' [סדרת מחברות עם תווים] 6