טנגו בלדה - זֶמֶרֶשֶׁת

הָיוּ יָמִים, הֵם לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד יַחְדָּיו חָיִינוּ אָז אֲנִי עִמּוֹ. הָיָה זֶה כְּבָר כָּל כָּךְ רָחוֹק הַיּוֹם הוּא מוֹשִׁיעִי, אֲנִי מַטֵּה לַחְמוֹ. אֶפְשָׁר גַּם כָּכָה, אֲבָל אֶפְשָׁר גַּם כָּךְ וּכְשֶׁאוֹרֵחַ בָּא אֵלַי כָּרָגִיל פָּנָיו הִסְבִּיר לוֹ בַּחֲבִיבוּת וָגִיל אֶת הָאֶתְנָן יִקַּח, יֹאמַר: "בָּרוּךְ הַבָּא. אִם הוּא יָבוֹא שֵׁנִית, בְּבַקָּשָׁה רַבָּה." חָיִינוּ כָּךְ חֲצִי שָׁנָה כִּמְעַט בְּבֵית קָלוֹן שֶׁהוּא כָּל כָּךְ נֶחְמָד. הָיוּ יָמִים, הֵם לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד הוּא אֲהוּבִי, אֲנִי צִפֹּרֶת דְּרוֹר וּכְשֶׁאָזְלָה פְּרוּטָה מִכִּיס אֲזַי הָיָה גּוֹעֵר: "אֶת כֻּתָּנְתֵּךְ אֶמְכֹּר!" כֻּתֹּנֶת? טוֹב, אֲבָל אֶפְשָׁר גַּם בְּלִי אֲזַי פָּרַצְתִּי עַל אַחֶרֶת תִּזָּהֵר וְגַם גָּעַרְתִּי בּוֹ אַל נָא *תָּעִיז יוֹתֵר אָז הוּא הִרְבִּיץ לִי פַּעֲמַיִם בְּשִׁנַּי אֲנִי שָׁכַבְתִּי שְׁנֵי יָמִים עַל עֶרֶשׂ דְּוַי הָיָה כֹּה טוֹב חֲצִי שָׁנָה כִּמְעַט בְּבֵית קָלוֹן שֶׁהוּא כָּל כָּךְ נֶחְמָד.היו ימים הם לא ישובו עוד יחדיו חיינו אז אני עמו. היה זה כבר כל כך רחוק היום הוא מושיעי, אני מטה לחמו. אפשר גם ככה, אבל אפשר גם כך וכשאורח בא אליי כרגיל פניו הסביר לו בחביבות וגיל את האתנן ייקח יאמר ברוך הבא. אם הוא יבוא שנית, בבקשה רבה חיינו כך חצי שנה כמעט, בבית קלון שהוא כל כך נחמד היו ימים הם לא ישובו עוד הוא אהובי אני ציפורת דרור וכשאזלה פרוטה מכיס אזיי היה גוער את כותנתך אמכור כותונת? טוב אבל אפשר גם בלי אזיי פרצתי על אחרת תיזהר וגם גערתי בו אל נא תעיז יותר אז הוא הרביץ לי פעמיים בשיניי אני שכבתי שני ימים על ערש דווי היה כה טוב חצי שנה כמעט בבית קלון שהוא כל כך נחמד

מילים: ברטולט ברכט
תרגום/נוסח עברי: אברהם שלונסקי
לחן: קורט וייל

הָיוּ יָמִים, הֵם לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד

יַחְדָּיו חָיִינוּ אָז אֲנִי עִמּוֹ.

הָיָה זֶה כְּבָר כָּל כָּךְ רָחוֹק הַיּוֹם

הוּא מוֹשִׁיעִי, אֲנִי מַטֵּה לַחְמוֹ.

אֶפְשָׁר גַּם כָּכָה, אֲבָל אֶפְשָׁר גַּם כָּךְ

וּכְשֶׁאוֹרֵחַ בָּא אֵלַי כָּרָגִיל

פָּנָיו הִסְבִּיר לוֹ בַּחֲבִיבוּת וָגִיל

אֶת הָאֶתְנָן יִקַּח, יֹאמַר: "בָּרוּךְ הַבָּא.

אִם הוּא יָבוֹא שֵׁנִית, בְּבַקָּשָׁה רַבָּה."

חָיִינוּ כָּךְ חֲצִי שָׁנָה כִּמְעַט

בְּבֵית קָלוֹן שֶׁהוּא כָּל כָּךְ נֶחְמָד.

הָיוּ יָמִים, הֵם לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד

הוּא אֲהוּבִי, אֲנִי צִפֹּרֶת דְּרוֹר

וּכְשֶׁאָזְלָה פְּרוּטָה מִכִּיס אֲזַי

הָיָה גּוֹעֵר: "אֶת כֻּתָּנְתֵּךְ אֶמְכֹּר!"

כֻּתֹּנֶת? טוֹב, אֲבָל אֶפְשָׁר גַּם בְּלִי

אֲזַי פָּרַצְתִּי עַל אַחֶרֶת תִּזָּהֵר

וְגַם גָּעַרְתִּי בּוֹ אַל נָא *תָּעִיז יוֹתֵר

אָז הוּא הִרְבִּיץ לִי פַּעֲמַיִם בְּשִׁנַּי

אֲנִי שָׁכַבְתִּי שְׁנֵי יָמִים עַל עֶרֶשׂ דְּוַי

הָיָה כֹּה טוֹב חֲצִי שָׁנָה כִּמְעַט

בְּבֵית קָלוֹן שֶׁהוּא כָּל כָּךְ נֶחְמָד.

עברית Кириллица Latin IPA (Std) IPA (Sepharadic)

פרטים נוספים

הנוסח האחרון של שלונסקי משנת 1970

הַבַּלָּדָה עַל רוֹעֶה הַזּוֹנוֹת

מֶקִי: הָיוּ יָמִים הֵם לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד

חָיִינוּ אָז בְּיַחַד, הִיא אִתִּי

הָיָה זֶה כְּבָר כָּל כָּךְ רָחוֹק הַיּוֹם

אֲנִי הַבּוֹס וְהִיא מַטֶּה לַחְמִי

אֶפְשָׁר אַחֶרֶת אֲבָל אֶפְשָׁר גַּם כָּךְ

וּכְשֶׁלָּקוֹחַ בָּא לְהִשְׁתַּכֵּב אִתָּה

מִיָּד פִּנִּיתִי לוֹ מָקוֹם עַל הַמִּטָּה

כְּשֶׁשִּׁלֵּם הַמְּחִיר אָמַרְתִּי לוֹ "לְהִתְ'"

אִם יִתְחַשֵּׁק לְךָ תּוּכַל לָבוֹא שֵׁנִית

מֶקִי וְזֶ'נִי: חָיִינוּ כָּךְ חֲצִי שָׁנָה כִּמְעַט

בְּבֵית זוֹנוֹת חַיִּים שֶׁל זוּג נֶחְמָד

זֶ'נִי: הָיוּ יָמִים הֵם לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד

הוּא חֲבֵרִי, אֲנִי חֲתִיכָתוֹ

וּכְשֶׁאָזְלָה פְּרוּטָה מִכִּיס - כָּעַס

צָרַח עָלַי: אֶת טַבַּעֲתֵךְ אֶמְכֹּר

טַבַּעַת? טוֹב אֲבָל אֶפְשָׁר גַּם בְּלִי

אַךְ לִפְעָמִים הָיָה נִמְאָס לִי הָעִנְיָן

"קוּם הִסְתַּלֵּק מִיָּד" אָמַרְתִּי לוֹ "מִכָּאן"

אַךְ הוּא הִרְבִּיץ לִי פַּעֲמַיִם בְּשִׁנַּי

עַד כִּי שָׁכַבְתִּי שְׁנֵי יָמִים בְּמַכְאוֹבַי

הָיָה כֹּה טוֹב חֲצִי שָׁנָה כִּמְעַט

בְּבֵית זוֹנוֹת שֶׁהוּא כָּל כָּךְ נֶחְמָד

ג. שְׁנֵיהֶם: הָיוּ יָמִים הֵם לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד

מֶקִי: אַךְ זִכְרוֹנָם יִחְיֶה בִּי כָּל יָמַי

זֶ'נִי: גַּם אִם לִשְׁכַּב יָכֹלְנוּ רַק בַּיּוֹם

מֶקִי: כִּי עַל פִּי רֹב בַּלַּיְלָה אֵין לָהּ פְּנַאי

נָהוּג בַּלַּיְלָה אַךְ גַּם בַּיּוֹם לֹא רַע

זֶ'נִי: וּפַעַם גַּם הָרִיתִי לוֹ וּמִשּׁוּם כָּךְ

מֶקִי: זְמַן מַה שָׁכַבְנוּ אָז בְּשֶׁכֶב מְהֻפָּךְ

זֶ'נִי: מִפְּנֵי פֶּן יִמְחַץ אֶת הָעֻבָּר

מֶקִי: אַךְ הוּא נִמְחַץ מִמֵּילָא וְנִפְגַּר

שְׁנֵיהֶם: וְאָז כְּתֹם חֲצִי שָׁנָה כִּמְעַט

חָדְלוּ פִּתְאוֹם חַיָּיו שֶׁל זוּג נֶחְמָד

עברית Кириллица Latin IPA (Std) IPA (Sepharadic)

פרטים נוספים

מקור המילים והלחן (גרמנית)

Zuhälter-Ballade (Német)

MACHEATH.

In einer Zeit, die jetzt vergangen ist,

Lebten wir schon zusammen, sie und ich.

Die Zeit liegt fern wie hinter einem Rauch,

Ich schützte sie, und sie ernährte mich.

Es geht such anders, doch so geht es auch.

Und wenn ein Freier kam, kroch ich aus unserm Bett

Und drückte mich zu meinem Kirsch and war sehr nett.

Und wenn er blechte, sprach ich zu ihm: Herr,

Wenn Sie mat wieder wollen — bitte sehr.

So hielten wir’s urn gutes halbes Jahr

In dem Bordell, wo unser Haushalt war.

JENNY.

In jener Zeit, die jetzt vergangen ist,

War er mein Freund and ich ein junges Ding.

Und wenn kein Zaster war, hat er mich angehaucht,

Da hieß es gleich: Du, ich versetz dir deinen Ring.

Ein Ring, ganz gut, doch ohne geht es auch.

Da wurde ich aber tückisch, na ja, weißte:

Ich fragt’ ihn manchmal direkt, was er sich erdreiste,

Da hat er mir aber eins in’s Zahnfleisch gelangt,

Da bin ich manchmal direkt drauf erkrankt!

Das war so schön in diesem halben Jahr,

In dem Bordell, wo unser Haushalt war.

BEIDE.

In jener Zeit, die jetzt vergangen ist,

MACHEATH.

Die aber doch nicht ganz so trüb wie jetzt war.

JENNY.

Wenn man auch nur bei Tag zusammenlag.

MACHEATH.

Da sie ja, wie gesagt, nachts meist besetzt war!

(Nachts ist es üblich, doch geht’s auch bei Tag!)

JENNY.

War ich dann auch einmal hops von dir,

MACHEATH.

Da machten wir’s s dann so: Dann lag ich unter ihr,

JENNY.

Weil er das Kind nicht schon im Leib erdrücken wollte,

MACHEATH.

Das aber doch dann in die Binsen gehen sollte.

BEIDE.

Und dann war aus auch bald das halbe Jahr

In dem Bordell, wo unser Haushalt war.

אנגלית

There was a time, and now it's all gone by

When we two lived together, she and I

The way we were, was just the way to be

I cared for her, and she took care of me

And that arrangement seemed to work perfectly

The milkman rang the bell, I got out of bed

I opened up her purse, paid him what he said

I had a glass of milk, and back in bed I'd climb

You understand she was out working all the time

And so we lived, me and my little mouse

In that snug two by four where we kept house

That was a time, and now it's all gone by

When we were poor but happy, he and I

But when the day would bring no job to me

He'd curse and say how lazy can you be

I'll let him huff and puff

I've worked long enoguh

But when he drank too much, I'd get kinda grim

And shout the house down how I stood a clown like him

And then he'd turn around and try to bite my arm

And I would kick him in the teeth, meaning no harm

It was so sweet to be his little spouse

In that foul two by four where played house

Oh happy time and now it's all gone by

Until we quit each other, you and I

You stayed in bed all day and don't you smirk

You know we said that you'd do all the work

Now sleep's for the night they say

It ain't bad by day

So then I had my fill, swore I wouldn't stir

It looked like soon I would be taking care of her

You'd think a woman had a right to have one gripe

You left me flat. Well I just ain't the working type

We locked the door and each commenced to roam

Goodbye sweet two by four that we called home

ביצוע:

הקישור הועתק

לאה דגנית

שנת הקלטה: 1935
מקור: תקליטHisMaser'sVoice

לפי מאמרו של אליהו הכהן "התקליט העברי סיבובים ראשונים", ההקלטה משנת 1935. באתר "סטראו ומונו" מתוארכת ההקלטה לשנת 1945.

דואט של מקי הסרסור וז'ני הזונה מתוך המערכה השנייה ב"אופרה בגרוש". הנוסח העברי עלה לראשונה בתיאטרון האוהל (בכורה: 6.9.1933). בהקלטה הישנה לאה דגנית שרה לבדה, אך לא ברור אם בהצגה המקורית היה דואט. בנוסח משנות השישים קרא שלונסקי לשיר "שיר רועה הזונות". בתיאטרון "הבימה" בשנות השישים שרו את השיר רפאל קלצ'קין ואלישבע מיכאלי.

צפו בביצוע בגרמנית ובביצוע באנגלית. לשיר גם תרגום מאוחר יותר מאת דן אלמגור, "שיר הסרסור". צפו בביצוע בני אמדורסקי ומירי אלוני.

לפי דן מירון, פרפר מן התולעת: נתן אלתרמן הצעיר, כרך א' עמ' 130: השיר של ברכט הוא עיבוד של שיר מהמאה ה15 מאת פרנסוא ויון, שאותו תרגם נתן אלתרמן כ"בלדה מאת ויון למרגו השמנה" (נדפס לראשונה בכתב העת "טורים" כרך א' גליון ה' (21.7.1933).

כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

"אופרה בגרוש"

עדכון אחרון: 01.07.2023 17:10:40