אל אדמות לכיש

בְּבוֹר עַתִּיק-יוֹמִין הַיּוֹנִים תֶּהֱימֶנָה מִנְּקִיקָיו – עוֹרֵק-מַיִם עוֹד נַחֲפֹשׂ! הוֹ-הוֹ-הוֹ-הוֹ עוֹד נַחֲפֹשׂ! בַּמִּשְׁטָח הַזָּרוּעַ – לַהֲקוֹת-כָּנָף אֶל הַתֵּל תִּצְפֹּרְנָה, וְחוֹפְזוֹת בִּיעָף – אֶל אַדְמוֹת לָכִישׁ.בבור עתיק-יומין היונים תהמינה מנקיקיו – עורק-מים עוד נחפוש! הו-הו-הו-הו עוד נחפוש! במשטח הזרוע – להקות-כנף אל התל תצפורנה, וחופזות ביעף – אל אדמות לכיש.

אליהו גמליאל, שהיה עד לחיבור השיר, נהג לספר על נסיבות חיבורו. ראו למשל:

• מתוך ערב שירה בקריית טבעון, 2011
• מתוך טכנית טלוויזיה בהנחיית דן אלמגור, שנות השמונים

השיר נדפס (מילים ותווים) בעיתון "במעלה" כרך כ"ו חוברת 8 בתאריך 15.6.1956, בליווי הסבר קצר מאת עמנואל זמיר:

בור עתיק יומין יש לרגלי החפירות של לכיש הקדומה, שם נקיקים רבים יש; ולדברי אנשי המקום - אולי מים רבים צפונים בם. גם יונים שמו משכנן בבור העמוק, ואבן כי תזרוק לתוכו - יעלו, יטו כנף ויתפזרו על פני השדות מסביב, למגינת לב אנשי הפלחה, אבל למשוש לב כל חובב טבע ותופעותיו.

ביצועים נוספים:

• צמד העמרנים (סרטון, 1968)
• רונית אופיר (1998)
• השני-שרים (אדם הפטר, אלי ארגון)
  
• צלילי שבזי (השובלים) - שיר שלישי במחרוזת "בפאת הכפר"

מקור: "מחברות מאיר נוי לשירים בעברית", עמוד 181 בהד' [סדרת מחברות עם תווים] 1