לא

לֹא אֵצֵא לְאוֹר יָרֵחַ לְטַיֵּל הָעֶרֶב כָּךְ בָּאֹהֶל אֶתְיַפֵּחַ אֲיַלֵּל בְּלִי הֶרֶף לֹא אֶרְצֶה לִרְאוֹת אַף רֵעַ לֹא אֹבֶה לִשְׁמֹעַ צְלִיל כִּי לִבִּי עָלַי יָגֵעַ וְכָל כָּךְ רָגִיל לֹא אַשְׁכִּיב גּוּפִי הַלַּיְלָה לֹא אַרְכִּין רֹאשִׁי עַל כַּר לֹא אֵצֵא לִקְרֹא לַגַּיְא לָהּ כִּי אֲנִי לָהּ זָר אֶתְיַפֵּחַ עַד הַשַּׁחַר אֲיַלֵּל כְּתַן עָזוּב וְאֵשֵׁב בָּאֹהֶל כָּכָה כִּי לִבִּי עָלַי עָצוּבלא אצא לאור ירח לטייל הערב כך באוהל אתייפח איילל בלי הרף לא ארצה לראות אף רע לא אובה לשמוע צליל כי לבי עליי יגע וכל כך רגיל לא אשכיב גופי הלילה לא ארכין על כר לא אצא לקרוא לגיא לה כי אני לה זר אתייפח עד השחר איילל כתן עזוב ואשב באוהל ככה כי לבי עליי עצוב

במקור מופיע בטקסט המרוכז שאחרי התווים בשורה 7: "כִּי לִבִּי כָּל כַּךְ יָגֵעַ"

מבוסס על: "מרדכי זעירא : 111 שירים", מרכז לתרבות ולחינוך (ספרייה מוסיקלית ע"ש נסימוב 116), תש"ך 1960, 70