מִשְּׁמֵי מַעֲרָב מְנוֹרָה שֶׁל זָהָב נִדְלֶקֶת בַּלָּאט לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת. עַל רֹאשׁ הָאִילָן אֶצְבְּעוֹת אַרְגָּמָן תַּדְלֵקְנָה בַּלָּאט נֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת. עַל לֹבֶן שֻׁלְחָן נֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת וּמִי מַדְלִיקָן? הָאֵם וְהַבַּת. וְכַת אַחַר כַּת בָּאִים מַלְאָכִים כֻּלָּם מְבָרְכִים: "שָׁלוֹם לָךְ, שַׁבָּת. הֵבֵאת מְנוּחָה לָאִישׁ הֶעָמֵל הֲיִי בְּרוּכָה, מַלְכַּת יִשְׂרָאֵל."משמי מערב מנורה של זהב נדלקת בלאט לכבוד השבת. על ראש אצבעות ארגמן תדלקנה בלאט נרות השבת. על לובן שולחן נרות של שבת ומי מדליקן? האם והבת. וכת אחר כת באים מלאכים כולם מברכים: "שלום לך, שבת. הבאת מנוחה לאיש העמל היי ברוכה, מלכת ישראל."