צְרִיף פָּשׁוּט וְדַל וְדוֹלֵף מֵעַל – זוֹ הָיְתָה הַדְּמוּת. אַל נָא, אַל תִּשְׁאַל, זֶה הָיָה מִפְעָל, זוֹ הָיְתָה שְׁלֵמוּת. נִכְנְסָה שַׁבָּת אָז הַבֵּן הַבַּת לֹבֶן חַג עָטוּ, וְשִׁירָה אַחַת וּנְשָׁמָה אַחַת בֶּחָלָל פָּשְׁטו. אָז הַלֵּב מִלֵּל, הֶחָלִיל חִלֵּל, וְהָיָה אַךְ טוֹב. מִי לְכָךְ פִּלֵּל, מִי כָּל זֹאת מִלֵּל כִּי הַכֹּל יַחְלֹף?צריף פשוט ודל ודולף מעל זו הייתה הדמות אל נא אל תשאל זה היה מפעל זו הייתה שלמות נכנסה שבת אז הבן הבת לובן חג עטו ושירה אחת ונשמה אחת בחלל פשטו אז הלב הילל החליל חילל והיה אך טוב מי כל זאת פילל מי כל זאת מילל כי הכול יחלוף