ביום קיץ יום חום (לחן דפנא)

העתקת מילות השיר

בְּיוֹם קַיִץ, יוֹם חֹם, עֵת הַשֶּׁמֶשׁ מִמְּרוֹם הָרָקִיעַ תְּלַהֵט כַּתַּנּוּר הַיּוֹם, עֵת יְבַקֵּשׁ הַלֵּב פִּנַּת שֶׁקֶט לַחֲלוֹם – בֹּא אֵלַי, בֹּא אֵלַי, רֵעַ עָיֵף!   לִי-יֶשׁ-גָּן, וּבַגָּן תַּחַת אוֹג כֶּבֶד צֵל, הַרְחֵק הַרְחֵק מֵעִיר וּמִמְּתִים, נֶחְבָּא תֵל, כֻּלּוֹ עָטוּף יְרַקְרַק, כֻּלּוֹ אֹמֵר סוֹד אֵל – שָׁם נֵחָבֵא, נָנוּחַ, אָח נָעִים! וּבְהִתְעַנֵּג וּבְרֹךְ שָׁם בַּמַּחֲבֵא הַלָּז נַמְתִּיק יַחְדָּו בִּדְמִי צָהֳרַיִם הָרָז, שֶׁיּוֹפִיעַ לִשְׁנֵינוּ מִקֶּרֶן הַפָּז, הַבֹּקַעַת אֶת-שִׁפְעַת הַצְּלָלִים.   וּבְלֵיל חֹרֶף, לֵיל קֹר, עֵת מַחֲשַׁכִּים וּשְׁחוֹר יְשׁוּפוּךָ בַּחוּץ, הוֹלֵךְ סוֹבֵב הַקֹּר, וּבִבְשָׂרְךָ כִּי-יִתְקַע מַאַכְלוֹתָיו הַכְּפוֹר – בֹּא אֵלַי, בֹּא אֵלַי, בְּרוּךְ אֲדֹנָי! בֵּיתִי קָטָן וָדַל, בְּלִי מַכְלוּלִים וּפְאֵר, אַךְ הוּא חָם, מָלֵא אוֹר וּפָתוּחַ לַגֵּר, עַל-הָאָח בֹּעֵר אֵשׁ, עַל-הַשֻּׁלְחָן הַנֵּר – אֶצְלִי שֵׁב וְהִתְחַמֵּם, אָח אֹבֵד!   וּבְהִשָּׁמַע מִילֵל סוּפַת לֵיל קוֹל כָּאוֹב, זָכֹר נִזְכֹּר עֱנוּת רָשׁ גֹּוֵע בָּרְחוֹב, וּלְחַצְתִּיךָ אֶל-לֵב, רֵעִי, אָחִי הַטּוֹב – וּרְסִיס נֶאֱמָן אוֹרִידָה עָלֶיךָ. אַךְ בְּבֹא תוֹר הַסְּתָו, בִּימֵי סַגְרִיר וָעָב; עָמוּם שׁוֹמֵם הַיְקוּם, רֶפֶשׁ הוֹלֵךְ וָרָב, דֶּלֶף טֹרֵד עַל-גָּג, עָשׁ בְּקֶרֶב לֵבָב – בִּי, עָזְבֵנִי לְנַפְשִׁי, אָח חַנּוּן!   בַּשִּׁמָּמוֹן הַזֶּה אֶחְפֹּץ בָּדָד הֱיוֹת; וּבְהִתְעַטֵּף הַלֵּב וּבִהְיוֹתוֹ לִמְסוֹס אַל-תִּרְאֵנִי עֵין זָר, זָר לֹא-יָבִין אֶת-זֹאת – וַעֲרִירִי אַחֲרִישָׁה בִיגוֹנִי. ביום קייץ, יום חום, עת השמש ממרום הרקיע תלהט כתנור היום, עת יבקש הלב פינת שקט לחלום – בוא אלי, בוא אלי, רע עיף!   לי-יש-גן, ובגן תחת אוג כבד צל, הרחק הרחק מעיר וממתים, נחבא תל, כולו עטוף ירקרק, כולו אומר סוד אל – שם נחבא, ננוח, אח נעים! ובהתענג וברוך שם במחבא הלז נמתיק יחדו בדמי צהוריים הרז, שיופיע לשנינו מיקרן הפז, הבוקעת את-שפעת הצללים.   ובליל חורף, ליל קור, עת מחשכים ושחור ישופוך בחוץ, הולך סובב הקור, ובבשרך כי-יתקע מאכלותיו הכפור – בוא אלי, בוא אלי, ברוך אדוני! ביתי קטן ודל, בלי מכלולים ופאר, אך הוא חם, מלא אור ופתוח לגר, על-האח בוער אש, על-השולחן הנר – אצלי שב והתחמם, אח אובד!   ובהישמע מילל סופת ליל קול כאוב, זכור נזכור ענות רש גווע ברחוב, ולחצתיך אל-לב, רעי, אחי הטוב – ורסיס נאמן אורידה עליך. אך בבוא תור הסתו, בימי סגריר ועב; עמום שומם היקום, רפש הולך ורב, דלף טורד על-גג, עש בקרב לבב – בי, עזבני לנפשי, אח חנון!   בשיממון הזה אחפוץ בדד היות; ובהתעטף הלב ובהיותו למסוס אל-תראני עין זר, זר לוא-יבין את-זואת – וערירי אחרישה ביגוני.
מילים: חיים נחמן ביאליק
לחן: משה דפנא
כתיבה: תרנ"ז

בְּיוֹם קַיִץ, יוֹם חֹם, עֵת הַשֶּׁמֶשׁ מִמְּרוֹם
הָרָקִיעַ תְּלַהֵט כַּתַּנּוּר הַיּוֹם,
עֵת יְבַקֵּשׁ הַלֵּב פִּנַּת שֶׁקֶט לַחֲלוֹם –
בֹּא אֵלַי, בֹּא אֵלַי, רֵעַ עָיֵף!
 
לִי-יֶשׁ-גָּן, וּבַגָּן תַּחַת אוֹג כֶּבֶד צֵל,
הַרְחֵק הַרְחֵק מֵעִיר וּמִמְּתִים, נֶחְבָּא תֵל,
כֻּלּוֹ עָטוּף יְרַקְרַק, כֻּלּוֹ אֹמֵר סוֹד אֵל –
שָׁם נֵחָבֵא, נָנוּחַ, אָח נָעִים!

וּבְהִתְעַנֵּג וּבְרֹךְ שָׁם בַּמַּחֲבֵא הַלָּז
נַמְתִּיק יַחְדָּו בִּדְמִי צָהֳרַיִם הָרָז,
שֶׁיּוֹפִיעַ לִשְׁנֵינוּ מִקֶּרֶן הַפָּז,
הַבֹּקַעַת אֶת-שִׁפְעַת הַצְּלָלִים.
 
וּבְלֵיל חֹרֶף, לֵיל קֹר, עֵת מַחֲשַׁכִּים וּשְׁחוֹר
יְשׁוּפוּךָ בַּחוּץ, הוֹלֵךְ סוֹבֵב הַקֹּר,
וּבִבְשָׂרְךָ כִּי-יִתְקַע מַאַכְלוֹתָיו הַכְּפוֹר –
בֹּא אֵלַי, בֹּא אֵלַי, בְּרוּךְ אֲדֹנָי!

בֵּיתִי קָטָן וָדַל, בְּלִי מַכְלוּלִים וּפְאֵר,
אַךְ הוּא חָם, מָלֵא אוֹר וּפָתוּחַ לַגֵּר,
עַל-הָאָח בֹּעֵר אֵשׁ, עַל-הַשֻּׁלְחָן הַנֵּר –
אֶצְלִי שֵׁב וְהִתְחַמֵּם, אָח אֹבֵד!
 
וּבְהִשָּׁמַע מִילֵל סוּפַת לֵיל קוֹל כָּאוֹב,
זָכֹר נִזְכֹּר עֱנוּת רָשׁ גֹּוֵע בָּרְחוֹב,
וּלְחַצְתִּיךָ אֶל-לֵב, רֵעִי, אָחִי הַטּוֹב –
וּרְסִיס נֶאֱמָן אוֹרִידָה עָלֶיךָ.

אַךְ בְּבֹא תוֹר הַסְּתָו, בִּימֵי סַגְרִיר וָעָב;
עָמוּם שׁוֹמֵם הַיְקוּם, רֶפֶשׁ הוֹלֵךְ וָרָב,
דֶּלֶף טֹרֵד עַל-גָּג, עָשׁ בְּקֶרֶב לֵבָב –
בִּי, עָזְבֵנִי לְנַפְשִׁי, אָח חַנּוּן!
 
בַּשִּׁמָּמוֹן הַזֶּה אֶחְפֹּץ בָּדָד הֱיוֹת;
וּבְהִתְעַטֵּף הַלֵּב וּבִהְיוֹתוֹ לִמְסוֹס
אַל-תִּרְאֵנִי עֵין זָר, זָר לֹא-יָבִין אֶת-זֹאת –
וַעֲרִירִי אַחֲרִישָׁה בִיגוֹנִי.

ביום קייץ, יום חום, עת השמש ממרום
הרקיע תלהט כתנור היום,
עת יבקש הלב פינת שקט לחלום –
בוא אלי, בוא אלי, רע עיף!
 
לי-יש-גן, ובגן תחת אוג כבד צל,
הרחק הרחק מעיר וממתים, נחבא תל,
כולו עטוף ירקרק, כולו אומר סוד אל –
שם נחבא, ננוח, אח נעים!

ובהתענג וברוך שם במחבא הלז
נמתיק יחדו בדמי צהוריים הרז,
שיופיע לשנינו מיקרן הפז,
הבוקעת את-שפעת הצללים.
 
ובליל חורף, ליל קור, עת מחשכים ושחור
ישופוך בחוץ, הולך סובב הקור,
ובבשרך כי-יתקע מאכלותיו הכפור –
בוא אלי, בוא אלי, ברוך אדוני!

ביתי קטן ודל, בלי מכלולים ופאר,
אך הוא חם, מלא אור ופתוח לגר,
על-האח בוער אש, על-השולחן הנר –
אצלי שב והתחמם, אח אובד!
 
ובהישמע מילל סופת ליל קול כאוב,
זכור נזכור ענות רש גווע ברחוב,
ולחצתיך אל-לב, רעי, אחי הטוב –
ורסיס נאמן אורידה עליך.

אך בבוא תור הסתו, בימי סגריר ועב;
עמום שומם היקום, רפש הולך ורב,
דלף טורד על-גג, עש בקרב לבב –
בי, עזבני לנפשי, אח חנון!
 
בשיממון הזה אחפוץ בדד היות;
ובהתעטף הלב ובהיותו למסוס
אל-תראני עין זר, זר לוא-יבין את-זואת –
וערירי אחרישה ביגוני.




 פרטים נוספים


מפנקסה של הגננת אסתר בכרך מנוחין   העתקת מילות השיר

 



בית אמי הקט הדל
בלי מכלולים ופאר
אך מלא הוא אור
ופתוח לגר

על האח בוערת אש
ועל השולחן הנר
בוא אחי היכנס
ובואך לשלום


 פרטים נוספים

ביצוע:

 

טובה פירון 
הקלטות נוספות

על השיר

על פי דן מירון, מהדורה מדעית של שירי ביאליק, כרך א (דביר, 1983):

השיר נכתב בחשוון תרנ"ז בקורוסטישוב. נשלח תחילה לרבניצקי לפרסום ב"האביב", אך רבניצקי לא מצאו מתאים למאסף זה, שנועד לבני הנעורים, והשיבו למשורר. השיר נדפס ב"לוח אחיאסף" לשנת תרס"א תחת הכותרת "רעות והתבודדות".

ביצועים נוספים:

 

בשנת 1973 הלחין את השיר מחדש משה וילנסקי. האזינו לביצוע נחמה הנדל בלחן וילנסקי מתוך "ערב שירי משוררים מס' 2" בגלי צה"ל. בראיון משותף איתו, הגדירה נחמה הנדל את הלחן הישן כחדגוני מדיי.

 


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

תווים  

מבוסס על: "משירי העלייה השנייה", הוצאת המרכז לתרבות, תש"ח, עמוד 32



תיווי: יואב בלינסקי
תגיות




עדכון אחרון: 21.06.2023 19:48:45


© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: