הקטן
גופן
הגדל
גופן
שא הלאה את נפשי
שא הלאה את נפשי למרחקי אורה שם רהב לא מוצק, לנאות הערבה; שם מרחב אין קצה כבלבי הדאבה ביגוני הגדול הנורא. התקוות הישנות אעירה לתחיה, אמונה, חזיונות ומראות מזהירים, וברהב הציה גל מים אדירים מעיני ישפך בבכיה. אז אכה מיתרים, ארעישם נפלאות, אז יזל כשטף קול זמירות נשכחות; תשתפך הנפש בחבלי אנחות ממצוקות, מתלאות נוראות... שא הלאה את נפשי למרחקי אורה שם רהב לא מוצק, לנאות הערבה; שם מרחב אין קצה כבלבי הדאבה ביגוני הגדול הנורא.
מילים: שמעון שמואל פרוג
תרגום/נוסח עברי: יעקב קפלן
לחן: ישראל שאוולסון

שא הלאה את נפשי למרחקי אורה
שם רהב לא מוצק, לנאות הערבה;
שם מרחב אין קצה כבלבי הדאבה
ביגוני הגדול הנורא.

התקוות הישנות אעירה לתחיה,
אמונה, חזיונות ומראות מזהירים,
וברהב הציה גל מים אדירים
מעיני ישפך בבכיה.

אז אכה מיתרים, ארעישם נפלאות,
אז יזל כשטף קול זמירות נשכחות;
תשתפך הנפש בחבלי אנחות
ממצוקות, מתלאות נוראות...

שא הלאה את נפשי למרחקי אורה
שם רהב לא מוצק, לנאות הערבה;
שם מרחב אין קצה כבלבי הדאבה
ביגוני הגדול הנורא.



 פרטים נוספים


על השיר

תרגום מוקדם לשיר Уноси мою душу в ту синюю даль, שלימים תרגם אברהם לוינסון כ"שא נפשי עד אפסי המרחק".

השיר המקורי ברוסית זכה לתפוצה רבה ומעמד נכבד בקרב חובבי ציון. מספר שמואל לייב ציטרון, "מימי דמדומי רעיון יישוב ארץ ישראל: סך הכול של שלושים שנה" (1912):

מאספה לאספה התחלנו מרגישים יותר ויותר בחסרון הימנון לאומי . . . לבסוף החלטנו להשתמש בשיר אחד, שפרסם אז פרוג ב"הראזסווט". השיר הזה, המתחיל במילים: "Уноси мою душу въ ту синюю даль" (נשאי את נשמתי אל מרחק-התכלת), הצטיין, לפי דעתנו, בכל המעלות והסגולות המסמנות את ההימנון: הרגשה לאומית-פאטריוטית עזה ונמרצה מאד, אהבה נלהבת אל העם ואל מורשת קניניו הרוחניים, מחאה כבירה נגד הגלות, געגועים חזקים על המולדת ההיסטורית העתיקה ועל העמידה החפשית הפוליטית שאבדה. אבל תיכף נתעוררה אצלנו שאלה: מאין נקח לנו את המנגינה הנאותה לשיר הזה? אחרי שהרבינו לשוב להפוך בדבר החלטנו לפנות בענין זה בבקשה אל הש"ץ המינסקאי. איש מאתנו לא ידע דבר וחצי דבר בהלכות הקומפוזיציה, ולפיכך האמנו כולנו, כי הואיל ויש ביכלתו של הש"ץ דמתא לחבר נגון ל"יחדשהו" ול"מן המיצר", וודאי שלא יפלא ממנו להמציא מנגינה יפה גם לשירו של פרוג . . . לא ארכו הימים ושירו של פרוג עם מנגינתו של הש"ץ המינסקאי התפשט בכל תפוצות חובבי-ציון למקומותיהם למושבותיהם ונעשה לעין המנון באמת.

את הדברים מביא גם אליהו הכהן במאמרו "על הררי ציון - בחיפוש אחר המנון לאומי" (בתוך: לשוחח תרבות עם העליה הראשונה בעריכת יפה ברלוביץ, עמ' 247-223), ומוסיף עליהם דברי זכרונות על תפוצת השיר ברוסית, מפי זלמן שניאור, יעקב פיכמן ואחרים.


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.




© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם