אָצוּ-רָצוּ גַּמָּדִים – טְרַלַּ-רַלַּ-רִדַּדִּים, אָצוּ-רָצוּ שִׂחֲקוּ – קוּקוּ-רִיקוּ-רִיקוּקוּ, שִׂחֲקוּ בְּמַחֲבוֹאִים, בִּילִים-בִּילִים-בִּם-בַּם-בִּם. וְאֶחָד קָטֹן קָטָן, שֵׁם יָפֶה לוֹ טִמְפִּינְטָן, הִתְחַבֵּא בְּתוֹךְ שַׁבְּלוּל – לוּלִי-לוּלִי-לוּלִילוּל, אַךְ לָצֵאת הוּא לֹא יָדַע – דַּדִּי-רַדִּי-רִידַדָּה. בַּשַּׁבְּלוּל הַגּוּץ נִרְדַּם, – עַד הַבֹּקֶר נָם שָׁם, נָם. נוּמָה, נוּמָה גַּם אַתָּה – טַטַּ-רַטַּ-רִיטַטָּה. נוּמִי, נוּמִי נָא גַּם אַתְּ – טִירְלִי טִירְלִי טִירְלִיטָט...אצו רצו גמדים – טרל רל רדדים, אצו רצו שיחקו – קוקו ריקו ריקוקו, שיחקו במחבואים, בילים בילים בים בם בים. ואחד קטון קטן, שם יפה לו טימפינטן, התחבא בתוך שבלול – לולי לולי לולילול, אך לצאת הוא לא ידע – דדי רדי רידדה. בשבלול הגוץ נרדם, – עד הבוקר נם שם, נם. נומה, נומה גם אתה – טט רט ריטטה. נומי, נומי נא גם את – טירלי טירלי טירליטט...

מספר חיים ברָנר:

בהיותי כבן תשע בשנת תש"ל (1970) הייתי מאזין בשקיקה ל"פינת הילד" ברדיו. לאחר שהשמיעו מספר פעמים את השיר "אצו רצו גמדים" בביצוע של אריק איינשטיין ולא בביצוע הוותיק, שאותו הכרתי בבית ואהבתי, הייתי מאוכזב, ופניתי במכתב למרים ילן שטקליס ז"ל וסיפרתי לה על כך. לאחר זמן קיבלתי ממנה גלויה עם תשובה מעניינת. בסופה היא הזמינה אותי לפגישה אצלה בבית. אני לא החמצתי את ההזדמנות והלכתי לבקר אותה בשכונת רחביה, ושוחחנו על יצירותיה. זו הייתה חוויה מיוחדת. אני מצרף את הגלויה כי בה היא מתייחסת הן ללחנים השונים לשיר זה, והן לחוסר היכולת של המשורר להשפיע על השמעת שיריו ברדיו.

[צילומי הגלויה נערכו מעט לנוחות הקריאה]