חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְּנוּ בְּלִי מַדִּים וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת. כֻּלָּנוּ גֻּיַּסְנוּ לְכָל הַחַיִּים, מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת. בְּיָמִים אֲדֻמִּים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים, בַּלֵּילוֹת הַשְׁחֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ. בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים וְעָלָיו הֲגָנָה וְכִבּוּשׁ. לֹא גֻּיַּסְנוּ בַּשּׁוֹט כַּהֲמוֹן עֲבָדִים כְּדֵי לִשְׁפֹּךְ בַּנֵּכָר אֶת דָּמֵנוּ. רְצוֹנֵנוּ – לִהְיוֹת לְעוֹלָם בְּנֵי חוֹרִין; חֲלוֹמֵנוּ – לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ. בְּיָמִים אֲדֻמִּים... וּמִכָּל עֲבָרִים רִבְבוֹת מִכְשׁוֹלִים שָׂם גּוֹרָל אַכְזָרִי אֶת דַּרְכֵּנוּ, אַךְ אוֹיְבִים, מְרַגְּלִים וּבָתֵּי אֲסוּרִים לֹא יוּכְלוּ לַעֲצֹר בַּעֲדֵנוּ. בְּיָמִים אֲדֻמִּים... אִם אֲנַחְנוּ נִפֹּל בָּרְחוֹבוֹת, בַּבָּתִּים, יִקְבְּרוּנוּ בַּלַּיְלָה בַּלָּאט; בִּמְקוֹמֵנוּ יָבוֹאוּ אַלְפֵי אֲחֵרִים לִלְחֹם וְלִכְבֹּשׁ עֲדֵי עַד. בְּיָמִים אֲדֻמִּים... בְּדִמְעוֹת אִמָּהוֹת שַׁכּוּלוֹת מִבָּנִים וּבְדַם תִּינוֹקוֹת טְהוֹרִים כִּבְמֶלֶט נַדְבִּיק הַגּוּפוֹת לִלְבֵנִים וּבִנְיַן הַמּוֹלֶדֶת נָקִים. בְּיָמִים אֲדֻמִּים...חיילים אלמונים הננו בלי מדים, וסביבנו אימה וצלמוות. כולנו גויסנו לכל החיים, משורה משחרר רק המוות. בימים אדומים של פרעות ודמים, בלילות השחורים של יאוש. בערים, בכפרים את דגלנו נרים, ועליו, הגנה וכיבוש. לא גויסנו בשוט כהמון עבדים, כדי לשפוך בנכר את דמנו. רצוננו: להיות לעולם בני חורין, חלומנו: למות בעד ארצנו. בימים אדומים... ומכל עברים רבבות מכשולים שם גורל אכזרי את דרכנו, אך אויבים, מרגלים ובתי אסורים לא יוכלו לעצור בעדנו. בימים אדומים... אם אנחנו ניפול ברחובות, בבתים, יקברונו בלילה בלאט; במקומנו יבואו אלפי אחרים, ללחום ולכבוש עדי עד. בימים אדומים... בדמעות אמהות שכולות מבנים, ובדם תינוקות טהורים - כבמלט נדביק הגופות ללבנים, ובניין המולדת נקים. בימים אדומים...