אֳנִיָּה יְפֵהפִיָּה, קְחִי אוֹתִי לְחֵיפִיָּה! הוֹרִידִינִי אֶל הָעִיר, אֶעֱמֹד, אָשִׁיר לִי שִׁיר. אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא מֶרְכָּבָה הוּא לִי יָבִיא; רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי-אֵשׁ – טוּס וּדְהַר פַּרְסָאוֹת שֵׁשׁ! יַעֲלֵנִי אֶל הָהָר, הַכַּרְמֶל – עָלָיו הוּא גָּר. נִנָּשֵׂא בִּסְעָרָה עַד פִּתְחָהּ שֶׁל מְעָרָה. מְעָרָה זוֹ עֲמֻקָּה כֻּלָּהּ פָּז הִיא יְצוּקָה; לֹא יָרֵחַ לְמָאוֹר תּוֹךְ סִפּוּן – זָהָב טָהוֹר. וּמִקַּרְנֵי כֶּסֶף-דֹּם כְּרוּבִים רוֹקְמִים חֲלוֹם! וְשִׁבְעָה כּוֹכְבֵי-אוֹרָה שָׁם נֵשֵׁב, נִלְמַד תּוֹרָה!אנייה יפהפייה, קחי אותי לחיפייה! הורידיני אל הערי, אעמוד, אשיר לי שיר. אליהו הנביא מרכבה הוא לי יביא; רכב-אש וסוסי-אש – טוס ודהר פרסאות שש! יעלני אל ההר, הכרמל – עליו הוא גר. נינשא בסערה עד פתחה של מערה. מערה זו עמוקה כולה פז היא יצוקה; לא ירח למאור תוך סיפון – זהב טהור. ומקרני כסף-דום כרובים רוקמים חלום! ושבעה כוכבי-אורה שם נשב, נלמד תורה!