רוּחוֹת קָרוֹת עוֹד טֶרֶם
חָדְלוּ, פָּסְקוּ מִנְּשֹׁב –
שָׁקֵד יָפֶה בַּכֶּרֶם
לָבַשׁ נִצּוֹת לָרֹב.
וְהַדְּבוֹרָה מְעוֹפֶפֶת
סָבִיב-סָבִיב לָעֵץ,
וְצוּף מָתוֹק אוֹסֶפֶת
מִפֶּרַח רַךְ וָנֵץ.
לַכֶּרֶם לֵךְ גַּם אָתָּה,
יַלְדִּי, יַלְדִּי הַקָּט;
הַיּוֹם, אִם לֹא יָדַעְתָּ:
חַג טוֹב, חַג ט"וּ בִּשְׁבָט!רוחות קרות עוד טרם
חדלו, פסקו מנשוב –
שקד יפה בכרם
לבש ניצות לרוב.
והדבורה מעופפת
סביב, סביב לעץ,
וצוף מתוק אוספת
מפרח רך ונץ.
לכרם לך גם אתה,
ילדי, ילדי הקט;
היום, אם לא ידעת:
חג טוב, חג ט"ו בשבט!
|
פרטים נוספים
