רוּחוֹת קָרוֹת עוֹד טֶרֶם חָדְלוּ, פָּסְקוּ מִנְּשֹׁב – שָׁקֵד יָפֶה בַּכֶּרֶם לָבַשׁ נִצּוֹת לָרֹב. וְהַדְּבוֹרָה מְעוֹפֶפֶת סָבִיב-סָבִיב לָעֵץ, וְצוּף מָתוֹק אוֹסֶפֶת מִפֶּרַח רַךְ וָנֵץ. לַכֶּרֶם לֵךְ גַּם אָתָּה, יַלְדִּי, יַלְדִּי הַקָּט; הַיּוֹם, אִם לֹא יָדַעְתָּ: חַג טוֹב, חַג ט"וּ בִּשְׁבָט!רוחות קרות עוד טרם חדלו, פסקו מנשוב – שקד יפה בכרם לבש ניצות לרוב. והדבורה מעופפת סביב, סביב לעץ, וצוף מתוק אוספת מפרח רך ונץ. לכרם לך גם אתה, ילדי, ילדי הקט; היום, אם לא ידעת: חג טוב, חג ט"ו בשבט!