בְּיוֹם קַיִץ, יוֹם חֹם, עֵת הַשֶּׁמֶשׁ מִמְּרוֹם הָרָקִיעַ תְּלַהֵט כַּתַּנּוּר הַיּוֹם, עֵת יְבַקֵּשׁ הַלֵּב פִּנַּת שֶׁקֶט לַחֲלוֹם – בֹּא אֵלַי, בֹּא אֵלַי, רֵעַ עָיֵף! לִי-יֶשׁ-גָּן, וּבַגָּן תַּחַת אוֹג כֶּבֶד צֵל, הַרְחֵק הַרְחֵק מֵעִיר וּמִמְּתִים, נֶחְבָּא תֵל, כֻּלּוֹ עָטוּף יְרַקְרַק, כֻּלּוֹ אֹמֵר סוֹד אֵל – שָׁם נֵחָבֵא, נָנוּחַ, אָח נָעִים! אַךְ בְּבֹא תוֹר הַסְּתָו, בִּימֵי סַגְרִיר וָעָב; עָמוּם שׁוֹמֵם הַיְקוּם, רֶפֶשׁ הוֹלֵךְ וָרָב, דֶּלֶף טֹרֵד עַל-גָּג, עָשׁ בְּקֶרֶב לֵבָב – בִּי, עָזְבֵנִי לְנַפְשִׁי, אָח חַנּוּן! בַּשִּׁמָּמוֹן הַזֶּה אֶחְפֹּץ בָּדָד הֱיוֹת; וּבְהִתְעַטֵּף הַלֵּב וּבִהְיוֹתוֹ לִמְסוֹס אַל-תִּרְאֵנִי עֵין זָר, זָר לֹא-יָבִין אֶת-זֹאת – וַעֲרִירִי אַחֲרִישָׁה בִיגוֹנִי.ביום קיץ יום חום עת השמש ממרום הרקיע תלהט כתנור היום עת יבקש הלב פינת שקט לחלום בוא אלי בוא אלי רע עייף לי יש גן ובגן תחת אוג כבד צל הרחק הרחק מעיר וממתים נחבא תל כולו עטוף ירקרק כולו אומר סוד אל שם נחבא ננוח אח נעים אך בבוא תור הסתיו בימי סגריר ועב עמום שומם היקום רפש הולך ורב דלף טורד על גג עש בקרב לבב בי עזבני לנפשי אח חנון בשיממון הזה אחפוץ בדד היות ובהתעטף הלב ובהיותו למסוס אל תראני עין זר זר לא יבין את זאת וערירי אחרישה ביגוני