צִפּוֹר קְטַנְטֹנֶת, קַלָּה וְיָפָה! פָּרַשְׂתְּ כְּנָפַיִךְ - לְאָן אַתְּ עָפָה? אָעוּף אֶל שָׂדוֹת, דְּרָכִים וְגַנִּים, אָעוּף, אֲנַקֵּר תּוֹלָעִים, גַּרְעִינִים. אָעוּף, אָעוּף, אָעוּף. צִפּוֹר חֲבֵרָה לִי בַּקֵּן הַקָּטָן, אוֹהֶבֶת כָּמוֹנִי גַּם שֶׁמֶשׁ גַּם גַן. הִיא יוֹמָם וָלַיְלָה דּוֹגֶרֶת בַּקֵּן; אָבִיא תּוֹלָעִים, וּלְפִיהָ אֶתֵּן - נַקֵּר, נַקֵּר, נַקֵּר. תְּכֵלֶת שָֹמַיִם, תְּכֵלֶת הַיָּם שָׁקַע לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, יָרַד וְנִרְדַּם. עַל עֵץ אֶעֱמֹד לִי סָמוּךְ אֶל הַקֵּן; אָשִׁיר שִׁירַת עֶרֶב, אָשִׁיר אֲרַנֵּן אָשִׁיר צִיץ צְוִיץ, צִיץ-צְוִיץ. הִגִּיעַ הַלַּיִל, נִרְדַּם כְּבָר הַגַּן, גַּם אָנוּ נָנוּם, גַּם אָנוּ נִישַׁן. נִישַׁן כָּל הַלַּיְלָה עַד בּוֹא אוֹר הַיּוֹם נָנוּחַ, נָנוּחַ, נוּם-נוּמָה, נוּם נוּם. נוּם - דּוּם ציפור קטנטונת קלה ויפה פרשת כנפיך לאן את עפה אעוף אל שדות דרכים וגנים אעוף אנקר תולעים גרעינים אעוף אעוף אעוף ציפור חברה לי בקן הקטן אוהבת כמוני גם שמש גם גן היא יומם ולילה דוגרת בקן אביא תולעים ולפיה אתן נקר נקר נקר תכלת שמיים תכלת הים שקע לו השמש ירד ונרדם על עץ אעמוד לי סמוך אל הקן אשיר שירת ערב אשיר ארנן אשיר ציץ צויץ ציץ צויץ הגיע הליל נרדם כבר הגן גם אנו ננום גם אנו נישן נישן כל הלילה עד בוא אור היום ננוח ננוח נום נומה נום נום נום דום

מקור: "פואה גרינשפון: שירים", חלילית, 1975, עמוד 40