כּוֹכָבִים מְצִיצִים וְכָבִים, וַאֲנָשִׁים בַּחֲשֵׁכָה נְמַקִּים; הַבִּיטָה בַכֹּל וּבִלְבָבִי – מַחֲשַׁכִּים, יְדִידִי, מַחֲשַׁכִּים. וְנוֹצְצִים חֲלֹמוֹת וְנוֹבְלִים, וּפוֹרְחִים וּרְקֵבִים לְבָבוֹת; הַבִּיטָה בַכֹּל וּבִלְבָבִי – חֳרָבוֹת, יְדִידִי, חֳרָבוֹת. וְהַכֹּל מִתְפַּלְּלִים לְאוֹרָה, וְנֹבְלוֹת שְׂפָתַיִם בִּתְפִלָּה; וִיגֵעִים הַדְּבָרִים וַאֲרֻכִּים, וְהֵם נִשְׁנִים וְחוֹזְרִים חֲלִילָה. וְהַלֵּילוֹת – הוֹי, כַּמָּה עֲצֵלִים! אֲפִלּוּ הַלְּבָנָה הַפְּגוּמָה – גַּם-הִיא מְפַהֶקֶת עֲיֵפָה וּמְצַפָּה לַיּוֹם מִתּוֹךְ תְּנוּמָה.כוכבים מציצים וכבים ואנשים בחשכה נמקים הביטה בכול ובלבבי מחשכים ידידי מחשכים ונוצצים חלומות ונובלים ופורחים ורקבים לבבות הביטה בכול ובלבבי חורבות ידידי חורבות והכול מתפללים לאורה ונובלות שפתיים בתפילה ויגעים הדברים וארוכים והם נשנים וחוזרים חלילה והלילות הוי כמה עצלים אפילו הלבנה הפגומה גם היא מפהקת עיפה ומצפה ליום מיתוך תנומה