כָּאן עַל פְּנֵי אֲדָמָה - לֹא בֶּעָבִים, מֵעָל - עַל פְּנֵי אֲדָמָה הַקְּרוֹבָה, הָאֵם; לְהֵעָצֵב בְּעָצְבָּהּ וְלָגִיל בְּגִילָהּ הַדַּל הַיּוֹדֵעַ כָּל כָּךְ לְנַחֵם. לֹא עַרְפִלֵּי מָחָר - הַיּוֹם הַמּוּמָשׁ בַּיָּד, הַיּוֹם הַמּוּצָק, הֶחָם, הָאֵיתָן: לִרְווֹת אֶת הַיּוֹם הַזֶּה, הַקָּצָר, הָאֶחָד, עַל פְּנֵי אַדְמָתֵנוּ כָּאן. בְּטֶרֶם אָתָא הַלֵּיל - בּוֹאוּ, בּוֹאוּ הַכֹּל! מַאֲמָץ מְאֻחָד, עַקְשָׁנִי וָעֵר שֶׁל אֶלֶף זְרוֹעוֹת. הַאֻמְנָם יִבָּצֵר לָגֹל אֶת הָאֶבֶן מִפִּי הַבְּאֵר?כאן על פני אדמה לא בעבים מעל על פני אדמה הקרובה האם להעצב בעצבה ולגיל בגילה הדל היודע כל כך לנחם לא ערפילי מחר היום המומש ביד היום המוצק החם האיתן לרוות את היום הזה הקצר האחד על פני אדמתנו כאן בטרם אתא הליל בואו בואו הכול מאמץ מאוחד עקשני וער של אלף זרועות האומנם ייבצר לגול את האבן מיפי הבאר