ולס ♫

אַהֲבָה עָלַיִךְ שָׁלוֹם
בִּלְבָבִי נִפְטַרְתְּ כַּיּוֹם
עַל פִּי קְבוּרַת הָאֹשֶׁר הַמֵּת
סָח לוֹ בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת

הָיִית שֶׁלִּי, הָיִיתִי שֶׁלָּךְ
מַדּוּעַ זֶה נִפְרַדְנוּ כָּךְ
מַה טּוֹב הָיָה הַקֶּשֶׁר הָהוּא
עֵת רְגָשׁוֹת אֶת שְׁנֵינוּ קָשְׁרוּ

אַתְּ אַהֲבָה כַּזֹּאת שֶׁלָּנוּ
רַק נְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ בִּכְדִי [?]
לֹא תִּמָּצֵא גַּם לָךְ, גַּם לִי
אִם כֵּן אַל נֹאמַר
סוֹף פָּסוּק שֶׁל גְּמָר

אַהֲבָה עָלַיִךְ שָׁלוֹם
אוּלַי נַחֲזֹר כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם
יַחַד לִהְיוֹת שׁוּב צֶמֶד הָדוּק
בְּאַהֲבָה וּמְלוֹא תַּעֲנוּג

[הבית האחרון שוב]