קוֹל תֵּבַת הַזֶּמֶר מִתְהַלֵּךְ בַּכְּפָר שָׁם עוֹמֵד בַּקֶּרַח אִישׁ יָחֵף וָזָר אֶצְבָּעוֹת קָפָאוּ, תְּסוֹבֵבְנָה אַט אַךְ פְּרוּטוֹת לֹא בָאוּ אֶל הַצְּרוֹר הַקָּט. אֵין שׁוֹאֵל הַהֵלֶךְ, אֵין לַשִּׁיר מַקְשִׁיב זוּלָתִי בְּנֵי-כֶּלֶב הַנּוֹבְחִים סָבִיב סֹב תִּסֹּב בַּקָּצֶב יַד הַסָּב הַזָּר כִּי מִגִּיל וָעֶצֶב רֵיק לִבּוֹ מִכְּבָר. שְׁמַע קוֹלִי, אִישׁ פֶּלֶא: לֵךְ נָא אַחֲרַי אַף נַגֵּן הַזֶּמֶר, אֶת הַשִּׁיר שִׁירָה!קול תיבת הזמר מתהלך בכפר שם עומד בכרך איש יחף וזר אצבעות קפאו, תסובבנה אט אך פרוטות לא באו אל הצרור הקט. אין שואל ההלך, אין לשיר מקשיב זולתי בני כלב הנובחים סביב סוב תיסוב בקצב יד הסב הזר כי מגיל ועצב ריק לבו מכבר. שמע קולי, איש פלא: לך נא אחריי אף נגן הזמר, את השיר שירה!