הקטן
גופן
הגדל
גופן
שיא הכיף
אָז בֵּין הַחֶבְרֶ'ה הַוִּכּוּחַ הִתְעורֵר (זֶה הָיָה בְּעֶרֶב חֹרֶף, מִסְתַּבֵּר), כָּל בָּחוּר וְטוֹב שָׁאַג וְהִתְלַהֵב – נֶחְלְקוּ דֵּעוֹת הַחֶבְרֶ'ה, מַה זֶּה כֵּיף? אָז קָם אֶחָד הַחֶבְרֶ'ה וְאָמַר בְּרוּרוֹת: שִׂיא הַכֵּיף אֶצְלִי – בִּלּוּי עִם נְעָרוֹת. וְכָךְ לוֹמַר לָהּ מוּל שְׁמֵי לַיְלָה רְחָבִים: אֶת נְעָלַיִךְ אֲשַׁבֵּץ בְּכוֹכָבִים... וּכְשֶׁאֹמַר לָהּ קוֹמְפְּלִימֶנְטִים עַד-בְּלִי-דַּי – הִיא תִּתְנַפֵּל עַל צַוָּארִי אָז, בְּחַיַּי! וְהָאָבִיב, יָא שֵׁיךְ, יַחְזֹר וִילַבְלֵב, וְזֶהוּ זֶה. לְדַעְתִּי, זֶה שִׂיא הַכֵּיף... אָז בֵּין... אָז קָם שֵׁנִי מִבֵּינֵיהֶם וְשָׂח בִּנְאוּם: אִם קוּמְזִיץ יֵשׁ – הֵן לֹא יֶחְסַר לָנוּ מְאוּם, כִּי לְמַרְאֵה צָלִי לִבִּי מַמָּשׁ רוֹעֵד, וְכוֹס הַיַּיִן בְּיָדֵנוּ תְּלַהֵט. הֵן אָז נֹאכַל, נִשְׁתֶּה וְזֶמֶר נְזַמֵּר: הוֹי, הָבוּ קוּמְזִיץ שֶׁלָּעַד לֹא יִגָּמֵר. וְאֶל כֵּרָה, אַחִים, נָבוֹאָה וְנָסֵב – וְזֶהוּ זֶה. לְדַעְתִּי, זֶה שִׂיא הַכֵּיף. אָז בֵּין... אָז הַשְּׁלִישִׁי אָמַר: חֲלוֹם אֲנִי חוֹלֵם – אֲנִי רוֹכֵב, אֲנִי רוֹכֵב עַל הַמֵּ"ם-מֵ"ם, וּבְחִיּוּךְ חָבִיב לוֹחֵשׁ לוֹ: שְׁמַע, בַּרְנָשׁ, וַדַּאי תּוֹאִיל לָצֵאת הַלַּיְלָה קְצָת לְאָ"שׁ... וּכְשֶׁיִּפֹּל עָיֵף, אֵין כּוֹחַ, עַל הַגַּב, וּכְבָר יָבִין אָז בְּעַצְמוֹ, מַה זֶּה לִרְכַּב – אֶצְעַק לוֹ: קוּם! הִסְתַּעֲרוּת! לִקְרַאת אוֹיֵב! וְזֶהוּ זֶה. לְדַעְתִּי, זֶה שִׂיא הַכֵּיף. אָז בֵּין... אַךְ עֵת אַחֲרוֹן מִבֵּין הַחֶבְרֶ'ה פִּיו פָּתַח – מִיָּד הֻחְלַט כִּי שִׂיא הַכֵּיף זֶה הַפַּלְמָ"ח. זוֹ רְכִיבָה, זֶה קוּמְזִיץ, שִׁיר וּנְעָרוֹת, וְהַתַּפְקִיד אֲשֶׁר קְרָאַנוּ מִמְּדוּרוֹת. וְזֶה הַלַּיְלָה הַנָּכְרִי שֶׁבֵּין גְּבוּלוֹת, וְזֶהוּ צַו לְמִפְעָלִים וּפְעֻלּוֹת, וְזֶהוּ שִׁיר הַחֲבֵרִים מִלֵּב אֶל לֵב, וְזֶהוּ זֶה. זֶה שִׂיא הַכֵּיף! אָז בֵּין...אז בין החבר'ה הוויכוח התעורר (זה היה בערב חורף, מסתבר), כל בחור וטוב שאג והתלהב – נחלקו דעות החבר'ה, מה זה כיף? אז קם אחד החבר'ה ואמר ברורות: שיא הכיף אצלי – בילוי עם נערות. וכך לומר לה מול שמי לילה רחבים: את נעלייך אשבץ בכוכבים... וכשאומר לה קומפלימנטים עד בלי די – היא תתנפל על צווארי אז, בחיי! והאביב, יא שיך, יחזור וילבלב, וזהו זה. לדעתי, זה שיא הכיף... אז בין... אז קם שני מביניהם ושח בנאום: אם קומזיץ יש – הן לא יחסר לנו מאום, כי למראה צלי לבי ממש רועד, וכוס היין בידנו תלהט. הן אז נאכל, נשתה וזמר נזמר: הוי, הבו קומזיץ שלעד לא ייגמר. ואל כרה, אחים, נבואה ונסב – וזהו זה. לדעתי, זה שיא הכיף. אז בין... אז השלישי אמר: חלום אני חולם – אני רוכב, אני רוכב על המ"ם-מ"ם, ובחיוך חביב לוחש לו: שמע, ברנש, ודאי תואיל לצאת הלילה קצת לא"ש... וכשייפול עייף, אין כוח, על הגב, וכבר יבין אז בעצמו, מה זה לרכב – אצעק לו: קום! הסתערות! לקראת אויב! וזהו זה. לדעתי, זה הכיף. אז בין... אך עת אחרון מבין החבר'ה פיו פתח – מיד הוחלט כי שיא הכיף זה הפלמ"ח. זו רכיבה, זה קומזיץ, שיר ונערות, והתפקיד אשר קראנו ממדורות. וזה הלילה הנכרי שבין גבולות, וזהו צו למפעלים ופעולות, וזהו שיר החברים מלב אל לב, וזהו זה. זה שיא הכיף!

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: חיים חפר (פיינר)
לחן: גיל אלדמע

אָז בֵּין הַחֶבְרֶ'ה הַוִּכּוּחַ הִתְעורֵר
(זֶה הָיָה בְּעֶרֶב חֹרֶף, מִסְתַּבֵּר),
כָּל בָּחוּר וְטוֹב שָׁאַג וְהִתְלַהֵב –
נֶחְלְקוּ דֵּעוֹת הַחֶבְרֶ'ה, מַה זֶּה כֵּיף?

אָז קָם אֶחָד הַחֶבְרֶ'ה וְאָמַר בְּרוּרוֹת:
שִׂיא הַכֵּיף אֶצְלִי – בִּלּוּי עִם נְעָרוֹת.
וְכָךְ לוֹמַר לָהּ מוּל שְׁמֵי לַיְלָה רְחָבִים:
אֶת נְעָלַיִךְ אֲשַׁבֵּץ בְּכוֹכָבִים...

וּכְשֶׁאֹמַר לָהּ קוֹמְפְּלִימֶנְטִים עַד-בְּלִי-דַּי –
הִיא תִּתְנַפֵּל עַל צַוָּארִי אָז, בְּחַיַּי!
וְהָאָבִיב, יָא שֵׁיךְ, יַחְזֹר וִילַבְלֵב,
וְזֶהוּ זֶה. לְדַעְתִּי, זֶה שִׂיא הַכֵּיף...

אָז בֵּין...

אָז קָם שֵׁנִי מִבֵּינֵיהֶם וְשָׂח בִּנְאוּם:
אִם קוּמְזִיץ יֵשׁ – הֵן לֹא יֶחְסַר לָנוּ מְאוּם,
כִּי לְמַרְאֵה צָלִי לִבִּי מַמָּשׁ רוֹעֵד,
וְכוֹס הַיַּיִן בְּיָדֵנוּ תְּלַהֵט.

הֵן אָז נֹאכַל, נִשְׁתֶּה וְזֶמֶר נְזַמֵּר:
הוֹי, הָבוּ קוּמְזִיץ שֶׁלָּעַד לֹא יִגָּמֵר.
וְאֶל כֵּרָה, אַחִים, נָבוֹאָה וְנָסֵב –
וְזֶהוּ זֶה. לְדַעְתִּי, זֶה שִׂיא הַכֵּיף.

אָז בֵּין...

אָז הַשְּׁלִישִׁי אָמַר: חֲלוֹם אֲנִי חוֹלֵם –
אֲנִי רוֹכֵב, אֲנִי רוֹכֵב עַל הַמֵּ"ם-מֵ"ם,
וּבְחִיּוּךְ חָבִיב לוֹחֵשׁ לוֹ: שְׁמַע, בַּרְנָשׁ,
וַדַּאי תּוֹאִיל לָצֵאת הַלַּיְלָה קְצָת לְאָ"שׁ...

וּכְשֶׁיִּפֹּל עָיֵף, אֵין כּוֹחַ, עַל הַגַּב,
וּכְבָר יָבִין אָז בְּעַצְמוֹ, מַה זֶּה לִרְכַּב –
אֶצְעַק לוֹ: קוּם! הִסְתַּעֲרוּת! לִקְרַאת אוֹיֵב!
וְזֶהוּ זֶה. לְדַעְתִּי, זֶה שִׂיא הַכֵּיף.

אָז בֵּין...

אַךְ עֵת אַחֲרוֹן מִבֵּין הַחֶבְרֶ'ה פִּיו פָּתַח –
מִיָּד הֻחְלַט כִּי שִׂיא הַכֵּיף זֶה הַפַּלְמָ"ח.
זוֹ רְכִיבָה, זֶה קוּמְזִיץ, שִׁיר וּנְעָרוֹת,
וְהַתַּפְקִיד אֲשֶׁר קְרָאַנוּ מִמְּדוּרוֹת.

וְזֶה הַלַּיְלָה הַנָּכְרִי שֶׁבֵּין גְּבוּלוֹת,
וְזֶהוּ צַו לְמִפְעָלִים וּפְעֻלּוֹת,
וְזֶהוּ שִׁיר הַחֲבֵרִים מִלֵּב אֶל לֵב,
וְזֶהוּ זֶה. זֶה שִׂיא הַכֵּיף!

אָז בֵּין...
אז בין החבר'ה הוויכוח התעורר
(זה היה בערב חורף, מסתבר),
כל בחור וטוב שאג והתלהב –
נחלקו דעות החבר'ה, מה זה כיף?

אז קם אחד החבר'ה ואמר ברורות:
שיא הכיף אצלי – בילוי עם נערות.
וכך לומר לה מול שמי לילה רחבים:
את נעלייך אשבץ בכוכבים...

וכשאומר לה קומפלימנטים עד בלי די –
היא תתנפל על צווארי אז, בחיי!
והאביב, יא שיך, יחזור וילבלב,
וזהו זה. לדעתי, זה שיא הכיף...

אז בין...

אז קם שני מביניהם ושח בנאום:
אם קומזיץ יש – הן לא יחסר לנו מאום,
כי למראה צלי לבי ממש רועד,
וכוס היין בידנו תלהט.

הן אז נאכל, נשתה וזמר נזמר:
הוי, הבו קומזיץ שלעד לא ייגמר.
ואל כרה, אחים, נבואה ונסב –
וזהו זה. לדעתי, זה שיא הכיף.

אז בין...

אז השלישי אמר: חלום אני חולם –
אני רוכב, אני רוכב על המ"ם-מ"ם,
ובחיוך חביב לוחש לו: שמע, ברנש,
ודאי תואיל לצאת הלילה קצת לא"ש...

וכשייפול עייף, אין כוח, על הגב,
וכבר יבין אז בעצמו, מה זה לרכב –
אצעק לו: קום! הסתערות! לקראת אויב!
וזהו זה. לדעתי, זה הכיף.

אז בין...

אך עת אחרון מבין החבר'ה פיו פתח –
מיד הוחלט כי שיא הכיף זה הפלמ"ח.
זו רכיבה, זה קומזיץ, שיר ונערות,
והתפקיד אשר קראנו ממדורות.

וזה הלילה הנכרי שבין גבולות,
וזהו צו למפעלים ופעולות,
וזהו שיר החברים מלב אל לב,
וזהו זה. זה שיא הכיף!


 פרטים נוספים


נוסח השבויים בשבי הלגיון הירדני

אָז בֵּין הַחֶבְרֶ'ה הַוִּכּוּחַ הִתְעורֵר
זֶה קָרָה בְּעֶרֶב קַיִץ מִסְתַּבֵּר
כָּל בָּחוּר וְטוֹב שָׁאַג וְהִתְלַהֵב
וְנֶחֶלְקוּ דֵּעוֹת הַחֶבְרֶ'ה מַה זֶּה כֵּיף

וְאָז קָם בַּחוּר רִאשׁוֹן וְשָׂח דְּבָרָיו בְּרוּרוֹת
שִׂיא הַכֵּיף אֶצְלִי לִרְכֹּב עַל בֶּלָה סִיט
לִלְחֹשׁ לַסַּרְגֶ'נְט הַגַּוָואד בְּרֹב חֻצְפָּה
אוּלַי תּוֹאִיל גַּם כֵּן לִישׁוֹן עַל הָרִצְפָּה
וּכְשֶׁיִּפֹּל עָיֵף אֵין כּוֹחַ עַל הַצַּד
אֶצְעַק לוֹ: רוּץ לִשְׁכַּת הַמְּפַקֵּד!
אֶרְכַּב עָלָיו בְּמֶרֶץ עַד שֶיִּתְעַיֵּף
וְאַף אֶלְחַשׁ בְּרִכּוּךְ: זֶה שִׂיא הַכֵּיף

אָז בֵּין הַחֶבְרֶ'ה הַוִּכּוּחַ הִתְעורֵר
זֶה קָרָה בְּעֶרֶב קַיִץ מִסְתַּבֵּר
כָּל בָּחוּר וְטוֹב שָׁאַג וְהִתְלַהֵב
וְנֶחֶלְקוּ דֵּעוֹת הַחֶבְרֶ'ה מַה זֶּה כֵּיף

אָז קָם בַּחוּר שֵׁנִי וְשָׂח כְּאַגָּדָה
שִׂיא הַכֵּיף אֶצְלִי לִזְלֹל בְּמִסְעָדָה
לָבוֹא לְתֵל אָבִיב, לָשֶׁבֶת כְּמוֹ לוֹרְד
וּלְהַזְמִין בְּשַׂר עוֹף, מְרַק פֵּרוֹת וְטוֹרְט
מִין אֲרוּחָה בְּרִיאָה שֶׁתַּעֲלֶה שְׁנֵי לַא"י
שֶׁבָּהּ אוּכַל לִדְּחֹס הֵיטֵב בְּלִי סוֹף בְּלִי דַּי
אֶנְקֹם יְמֵי רָעָב, אֶזְלֹל וְלֹא אֶתְעַיֵּף
וּכְשֶׁיִּמָּאֵס אֹמַר זֶה שִׂיא הַכֵּיף

אָז בֵּין הַחֶבְרֶ'ה הַוִּכּוּחַ הִתְעורֵר
זֶה קָרָה בְּעֶרֶב קַיִץ מִסְתַּבֵּר
כָּל בָּחוּר וְטוֹב שָׁאַג וְהִתְלַהֵב
וְנֶחֶלְקוּ דֵּעוֹת הַחֶבְרֶ'ה מַה זֶּה כֵּיף

[אָז קָם] בָּחוּר שְׁלִישִׁי וְשָׂח: שְׁמַע גָ'מַאעָה
שִׂיא הַכֵּיף אֶצְלִי לָבוֹא לַסִּינֵמָה
לָרוּץ לְמוּגְרַבִּי לְהִדָּחֵק בְּלִי תּוֹר
לִקְנוֹת שְׁנֵי כַּרְטִיסִים לַיָּצִיעַ מֵאָחוֹר
וְאִם אֲנִי וּמִירִי יָד לְיָד נוֹתְנִים
יוֹשְׁבִים בַּכִּסְּאוֹת וּמְפַצְּחִים בֹּטְנִים
וּכְשֶׁיִּכְבֶּה הָאוֹר כְּתֵפֶיהָ אֲלַטֵּף
וְעַל אֹזְנָהּ אֶלְחַשׁ שֶׁזֶּהוּ שִׂיא הַכֵּיף

אָז בֵּין הַחֶבְרֶ'ה הַוִּכּוּחַ הִתְעורֵר
זֶה קָרָה בְּעֶרֶב קַיִץ מִסְתַּבֵּר
כָּל בָּחוּר וְטוֹב שָׁאַג וְהִתְלַהֵב
וְנֶחֶלְקוּ דֵּעוֹת הַחֶבְרֶ'ה מַה זֶּה כֵּיף

אָז קָם הָרְבִיעִי וְשָׂח דְּבָרָיו לָעַם:
שִׂיא הַכֵּיף אֶצְלִי בִּלּוּי עַל שְׂפַת הַיָּם
תְּחִלָּה אַשְׁקִיף מֵהָרָצִיף עַל הַחוֹלוֹת
פִיגוּרוֹת אֶקְסְטְרָה מִמּוּל מְטַיְּלוֹת
אַחַר אֶדְהַר לַיָּם, אֶשְׂחֶה בֵּין כָּל הַגַּלִּים
עִם מִירִי בַּסִּירָה אֶת הַבִּלּוּי אַשְׁלִים
וְאֶסְקִימוֹ אֶקְנֶה מִתֵּימָנִי יָחֵף
וְלַמּוֹכֵר אֹמַר שֶׁזֶּהוּ שִׂיא הַכֵּיף

אָז בֵּין הַחֶבְרֶ'ה הַוִּכּוּחַ הִתְעורֵר
זֶה קָרָה בְּעֶרֶב קַיִץ מִסְתַּבֵּר
כָּל בָּחוּר וְטוֹב שָׁאַג וְהִתְלַהֵב
וְנֶחֶלְקוּ דֵּעוֹת הַחֶבְרֶ'ה מַה זֶּה כֵּיף

אָז קָם הָאַחֲרוֹן וְשָׂח דְּבָרָיו לֵאמֹר
שִׂיא הַכֵּיף הוּא הַרְגָּשַׁת הַדְּרוֹר
זֶה מִסְעָדָה, קוֹלְנוֹעַ, יָם וּנְעָרוֹת
זוֹ הַרְגָּשַׁת נִתּוּק כְּבָלִים וְשַׁרְשְׁרָאוֹת
הַהַרְגָּשָׁה שֶׁשּׁוּב אֵינְךָ יְצוּר מִסְכֵּן
וּמֵעָלֶיךָ אֵין יוֹתֵר שׁוֹמֵר עִם בְּרֶן
וְרֶגֶשׁ דְּרוֹר מֻפְלָא אוֹתְךָ תּוֹקֵף
וְזֶהוּ זֶה, זֶה שִׂיא הַכֵּיף
אז בין החבר'ה הוויכוח התעורר
זה קרה בערב קיץ מסתבר
כל בחור וטוב שאג והתלהב
ונחלקו דעות החבר'ה מה זה כיף

ואז קם בחור ראשון ושח דבריו ברורות
שיא הכיף אצלי לרכב על בלה סיט
ללחוש לסרג'נט הגוואד ברוב חוצפה
אולי תואיל גם כן לישון על הרצפה

וכשייפול עייף אין כוח על הצד
אצעק לו: רוץ לשכת המפקד!
ארכב עליו במרץ עד שיתעייף
ואף אלחש בריכוך: זה שיא הכיף

אז בין החבר'ה...

אז קם בחור שני ושח כאגדה
שיא הכיף אצלי לזלול במסעדה
לבוא לתל אביב, לשבת כמו לורד
ולהזמין בשר עוף, מרק פירות וטורט
מין ארוחה בריאה שתעלה שני לא"י
שבה אוכל לדחוס היטב בלי סוף בלי די
אנקום ימי רעב, אזלול ולא אתעייף
וכשיימאס אומר זה שיא הכיף

אז בין החבר'ה...

[אז קם] בחור שלישי ושח: שמע ג'מאעה
שיא הכיף אצלי לבוא לסינימה
לרוץ למוגרבי ולהידחק בלי תור
לקנות שני כרטיסים ליציע מאחור
ואם אני ומירי יד ליד נותנים
יושבים בכיסאות ומפצחים בוטנים
וכשיכבה האור כתפיה אלטף
ועל אוזנה אלחש שזהו שיא הכיף

אז בין החבר'ה...

אז קם הרביעי ושח דבריו לעם:
שיא הכיף אצלי בילוי על שפת הים
תחילה שאקיף מהרציף על החולות
פיגורות אקסטרה ממול מטיילות
אחר אדהר לים, אשחה בין כל הגלים
עם מירי בסירה את הבילוי אשלים
ואסקימו אקנה מתימני יחף
ולמוכר אומר שזהו שיא הכיף

אז בין החב'רה...

אז קם האחרון ושח דבריו לאמור
שיא הכיף הוא הרגשת הדרור
זה מסעדה, קולנוע, ים ונערות
זו הרגשת ניתוק כבלים ושרשראות
ההרגשה ששוב אינך יצור מסכן
ומעליך אין יותר שומר עם ברן
ורגש דרור מופלא אותך תוקף
וזהו זה, זה שיא הכיף


 פרטים נוספים
ביצוע: חבורת שהם
שנת הקלטה: 2012
מקור: התקליטור "שיא הכיף"


הקלטות נוספות

פתיחה בנגן חיצוני

הקלטת זמרדע
ביצוע: עמוס רודנר, תמר רודנר
שנת הקלטה: 2009
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
גיטרה: חמי רודנר
על השיר

מספר עמוס רודנר:

לקראת 1944 היה ויכוח גדול אם הנוער העברי צריך להתגייס לכוח המגויס של "ההגנה", לפלמ"ח או לבריגדה היהודית שעמדה לקום בצבא הבריטי. דוד בן גוריון ומשה שרתוק (לימים שרת) – שהאמינו מאוד בצורך להשתתף במאמץ המלחמתי נגד הנאצים וגם בתועלת המדינית שתצמח מכך ליישוב היהודי ("המדינה שבדרך") – עברו במחנות הפלמ"ח ועמלו לשכנע את הפלמ"חניקים להתגייס ל"בריגדה". הוויכוח המרכזי היה מה יותר חשוב לעם היהודי; ויכוח שבמסגרתו כתב יצחק שדה את הרשימה "מי יישא את הרובה העברי?!". אבל מתחת לפני השטח רחשה גם השאלה איפה יותר "כיף".

כששרים היום את השיר הזה הוא נראה קצת אסקפיסטי ואולי משום כך לא הוקלט מעולם (מלבד בית אחד בתוך מחרוזת בתקליט "פלמחרוזת") אבל אם נזכור שאחד מבין כל ארבעה אסקפיסטים – ששרו את השיר ב-44' – נפל במלחמת העצמאות, נשיר אותו אולי קצת אחרת.

 

 


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.
תגיות

פלמ"ח   אוכל (ושתייה)  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם