הקטן
גופן
הגדל
גופן
שוש
יָהּ, תַּבִּיטוּ אֵיזֶה יֹפִי הַשָּׁמַיִם, כְּמוֹ חֲלוֹם זֶהוּ גֶּזֶר, זֶה חָצִיל וְזֶה בַּטָּטָה וְעוֹמְדִים אָנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ פֹּה, מִתַּחַת לַחַלּוֹן וְרוֹצִים נוֹרָא שֶׁשּׁוֹשׁ תֵּרֵד לְמַטָּה. – שׁוֹשׁ, תֵּרְדִי כְּבָר! שׁוֹשׁ, תֵּרְדִי כְּבָר! – אַל תָּעִיר אֶת הַשְּׁכֵנִים יִזְרְקוּ עָלֵינוּ מַיִם עִם הַדְּלִי וְנָשִׁיר בְּשֶׁקֶט סֶרֶנָדָה בַּיְשָׁנִית: אַתְּ שֶׁלִּי אַתְּ שֶׁלִּי אַתְּ שֶׁלִּי! שׁוֹשׁ נִפְלָאָה כְּמוֹ כּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם שׁוֹשׁ אֲהוּבָה כְּמוֹ גְּלִידָה בַּקַּיִץ שׁוֹשׁ מְתוּקָה כְּמוֹ פֶּטֶל אָדֹם שׁוֹשׁ יְקָרָה אַתְּ כְּמוֹ יַהֲלֹם שׁוֹשׁ, אַתְּ סֻכָּר שׁוֹשׁ, אַתְּ אוֹצָר שׁוֹשׁ, לוּ הָיָה, לוּ הָיָה זֶה אֶפְשָׁר! כִּי אֲנַחְנוּ אוֹתְךָ אוֹהֲבִים, הַאֲמִינִי, לִבֵּנוּ רוֹחֵשׁ לְךָ הֲמוֹן וִיטָמִינִים מָחָר מִי יֵדַע אִם אֵלַיִךְ נָשׁוּבָה, אוֹמְרִים שֶׁמָּכְרוּ אֶת כֻּלָּנוּ לִ"תְנוּבָה". לָכֵן אִם אוֹתָךְ לֹא נִרְאֶה בַּחַלּוֹן, לִבֵּנוּ מַמָּשׁ יִתְפּוֹצֵץ כְּבַלּוֹן. שׁוֹשׁ, הִסְתַּכְּלִי מָה עָשִׂית לַבַּטָּטָה נוּ כְּבָר, תֵּרְדִי, נוּ תֵּרְדִי כְּבָר לְמַטָּה! – בּוֹאוּ, חֶבְרֶ'ה, נַעֲלֶה נָא וְנֹאמַר לָהּ אֶת הַכֹּל – הַשִּׁטָּה הַזֹּאת יוֹתֵר מִדַּי נוֹעֶזֶת – אָז מוּטָב *וְנְטַלְפֵן לָהּ, אִי אֶפְשָׁר יוֹתֵר לִסְבֹּל, הִסְתַּכְּלִי כַּמָּה רָזֶה הוּא כְּבָר הַגֶּזֶר. – נוּ, תִּמְשֹׁךְ לוֹ אֶת הָאֹזֶן דֶּרֶךְ חוּט הַטֶּלֶפוֹן! – נוּ, אָז מָה אַתָּה מַצִּיעַ לַעֲשׂוֹת? – נַעֲלֶה עַל הַסֻּלָּם אֵלֶיהָ לַבַּלְקוֹן, לַעֲלוֹת לַעֲלוֹת לַעֲלוֹת! אִם הִיא לֹא תֵּרֵד אֵלֵינוּ, בְּחַיַּי שֶׁאֶתְאַבֵּד קַח אֶקְדָּח, בְּבַקָּשָׁה, שָׁלוֹם בַּטָּטָה תִּסְתַּכְּלִי נָא, שׁוֹשׁ, לְרֶגַע אֵיךְ הוֹלֵךְ לָמוּת פּוֹאֵט שֶׁיָּכֹלְתְּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְסַלַּטָה. הִיא אוֹתָנוּ תְּשַׁגֵּעַ שֶׁקֶט, לָמָּה הַצְּרִיחוֹת? הוֹי, הָאַבָּא עִם פִּיגָ'מָה וְנַבּוּט הוּא יַכֶּה עַד רֶצַח, הוּא יַחְתֹּךְ לַחֲתִיכוֹת! זֶה אָבוּד זֶה אָבוּד זֶה אָבוּד! שׁוֹשׁ נִפְלָאָה כְּמוֹ כּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם...יה, תביטו איזה יופי השמיים, כמו חלום זהו גזר, זה חציל וזה בטטה ועומדים אנו שלושתנו פה, מתחת לחלון ורוצים נורא ששוש תרד למטה. -שוש, תרדי כבר, שוש, תרדי כבר! -אל תעיר את השכנים יזרקו עלינו מים עם הדלי ונשיר בשקט סרנדה בישנית: את שלי את שלי את שלי! שוש נפלאה כמו כוכב בשמים שוש אהובה כמו גלידה בקיץ שוש מתוקה כמו פטל אדום שוש יקרה את כמו יהלום שוש, את סוכר שוש, את אוצר שוש, לו היה, לו היה זה אפשר! כי אנחנו אותך אוהבים, האמיני, לבנו רוחש לך המון ויטמינים מחר מי ידע אם אלייך נשובה, אומרים שמכרו את כולנו לתנובה. לכן, אם אותך לא נראה בחלון לבנו ממש יתפוצץ כבלון. שוש, הסתכלי מה עשית לבטטה נו כבר, תרדי, נו תרדי כבר למטה. -בואו, חבר'ה, נעלה נא ונאמר לה את הכול -השיטה הזאת יותר מדי נועזת -אז מוטב ונטלפן לה, אי אפשר יותר לסבול, הסתכלי כמה רזה הוא כבר הגזר. -אז תמשוך לו את האוזן דרך חוט הטלפון -נו, אז מה אתה מציע לעשות? -נעלה על הסולם אליה לבלקון, לעלות לעלות לעלות! אם היא לא תרד אלינו, בחיי שאתאבד קר אקדח, בבקשה, שלום בטטה תסתכלי נא, שוש, לרגע איך הולך למות פואט שיכולת להשתמש בו לסלטה. היא אותנו תשגע שקט, למה הצריחות? הוי, האבא עם פיג'מה ונבוט הוא יכה עד רצח, הוא יחתוך לחתיכות! זה אבוד זה אבוד זה אבוד! שוש נפלאה כמו כוכב בשמיים...

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: חיים חפר (פיינר)
לחן: שמואל פרשקו
כתיבה: ~1950
הלחנה: ~1950

יָהּ, תַּבִּיטוּ אֵיזֶה יֹפִי הַשָּׁמַיִם, כְּמוֹ חֲלוֹם
זֶהוּ גֶּזֶר, זֶה חָצִיל וְזֶה בַּטָּטָה
וְעוֹמְדִים אָנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ פֹּה, מִתַּחַת לַחַלּוֹן
וְרוֹצִים נוֹרָא שֶׁשּׁוֹשׁ תֵּרֵד לְמַטָּה.

– שׁוֹשׁ, תֵּרְדִי כְּבָר! שׁוֹשׁ, תֵּרְדִי כְּבָר!
– אַל תָּעִיר אֶת הַשְּׁכֵנִים
יִזְרְקוּ עָלֵינוּ מַיִם עִם הַדְּלִי
וְנָשִׁיר בְּשֶׁקֶט סֶרֶנָדָה בַּיְשָׁנִית:
אַתְּ שֶׁלִּי
אַתְּ שֶׁלִּי
אַתְּ שֶׁלִּי!

שׁוֹשׁ נִפְלָאָה כְּמוֹ כּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם
שׁוֹשׁ אֲהוּבָה כְּמוֹ גְּלִידָה בַּקַּיִץ
שׁוֹשׁ מְתוּקָה כְּמוֹ פֶּטֶל אָדֹם
שׁוֹשׁ יְקָרָה אַתְּ כְּמוֹ יַהֲלֹם
שׁוֹשׁ, אַתְּ סֻכָּר
שׁוֹשׁ, אַתְּ אוֹצָר
שׁוֹשׁ, לוּ הָיָה, לוּ הָיָה זֶה אֶפְשָׁר!

כִּי אֲנַחְנוּ אוֹתְךָ אוֹהֲבִים, הַאֲמִינִי,
לִבֵּנוּ רוֹחֵשׁ לְךָ הֲמוֹן וִיטָמִינִים
מָחָר מִי יֵדַע אִם אֵלַיִךְ נָשׁוּבָה,
אוֹמְרִים שֶׁמָּכְרוּ אֶת כֻּלָּנוּ לִ"תְנוּבָה".

לָכֵן אִם אוֹתָךְ לֹא נִרְאֶה בַּחַלּוֹן,
לִבֵּנוּ מַמָּשׁ יִתְפּוֹצֵץ כְּבַלּוֹן.
שׁוֹשׁ, הִסְתַּכְּלִי מָה עָשִׂית לַבַּטָּטָה
נוּ כְּבָר, תֵּרְדִי, נוּ תֵּרְדִי כְּבָר לְמַטָּה!

– בּוֹאוּ, חֶבְרֶ'ה, נַעֲלֶה נָא וְנֹאמַר לָהּ אֶת הַכֹּל
– הַשִּׁטָּה הַזֹּאת יוֹתֵר מִדַּי נוֹעֶזֶת
– אָז מוּטָב *וְנְטַלְפֵן לָהּ, אִי אֶפְשָׁר יוֹתֵר לִסְבֹּל,
הִסְתַּכְּלִי כַּמָּה רָזֶה הוּא כְּבָר הַגֶּזֶר.

– נוּ, תִּמְשֹׁךְ לוֹ אֶת הָאֹזֶן דֶּרֶךְ חוּט הַטֶּלֶפוֹן!
– נוּ, אָז מָה אַתָּה מַצִּיעַ לַעֲשׂוֹת?
– נַעֲלֶה עַל הַסֻּלָּם אֵלֶיהָ לַבַּלְקוֹן,
לַעֲלוֹת
לַעֲלוֹת
לַעֲלוֹת!

אִם הִיא לֹא תֵּרֵד אֵלֵינוּ, בְּחַיַּי שֶׁאֶתְאַבֵּד
קַח אֶקְדָּח, בְּבַקָּשָׁה, שָׁלוֹם בַּטָּטָה
תִּסְתַּכְּלִי נָא, שׁוֹשׁ, לְרֶגַע אֵיךְ הוֹלֵךְ לָמוּת פּוֹאֵט
שֶׁיָּכֹלְתְּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְסַלַּטָה.

הִיא אוֹתָנוּ תְּשַׁגֵּעַ
שֶׁקֶט, לָמָּה הַצְּרִיחוֹת?
הוֹי, הָאַבָּא עִם פִּיגָ'מָה וְנַבּוּט
הוּא יַכֶּה עַד רֶצַח, הוּא יַחְתֹּךְ לַחֲתִיכוֹת!
זֶה אָבוּד
זֶה אָבוּד
זֶה אָבוּד!

שׁוֹשׁ נִפְלָאָה כְּמוֹ כּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם...
יה, תביטו איזה יופי השמיים, כמו חלום
זהו גזר, זה חציל וזה בטטה
ועומדים אנו שלושתנו פה, מתחת לחלון
ורוצים נורא ששוש תרד למטה.

-שוש, תרדי כבר, שוש, תרדי כבר!
-אל תעיר את השכנים
יזרקו עלינו מים עם הדלי
ונשיר בשקט סרנדה בישנית:
את שלי
את שלי
את שלי!

שוש נפלאה כמו כוכב בשמים
שוש אהובה כמו גלידה בקיץ
שוש מתוקה כמו פטל אדום
שוש יקרה את כמו יהלום
שוש, את סוכר
שוש, את אוצר
שוש, לו היה, לו היה זה אפשר!

כי אנחנו אותך אוהבים, האמיני,
לבנו רוחש לך המון ויטמינים
מחר מי ידע אם אלייך נשובה,
אומרים שמכרו את כולנו לתנובה.

לכן, אם אותך לא נראה בחלון
לבנו ממש יתפוצץ כבלון.
שוש, הסתכלי מה עשית לבטטה
נו כבר, תרדי, נו תרדי כבר למטה.

-בואו, חבר'ה, נעלה נא ונאמר לה את הכול
-השיטה הזאת יותר מדי נועזת
-אז מוטב ונטלפן לה, אי אפשר יותר לסבול,
הסתכלי כמה רזה הוא כבר הגזר.

-אז תמשוך לו את האוזן דרך חוט הטלפון
-נו, אז מה אתה מציע לעשות?
-נעלה על הסולם אליה לבלקון,
לעלות
לעלות
לעלות!

אם היא לא תרד אלינו, בחיי שאתאבד
קר אקדח, בבקשה, שלום בטטה
תסתכלי נא, שוש, לרגע איך הולך למות פואט
שיכולת להשתמש בו לסלטה.

היא אותנו תשגע
שקט, למה הצריחות?
הוי, האבא עם פיג'מה ונבוט
הוא יכה עד רצח, הוא יחתוך לחתיכות!
זה אבוד
זה אבוד
זה אבוד!

שוש נפלאה כמו כוכב בשמיים...


 פרטים נוספים
ביצוע: הצ'יזבטרון
שנת הקלטה: 1950
מקור: תקליט לא-מסחרי של קול ישראל

סולנים: שייקה, גדעון ואיז'ו
אקורדיון: אדי



על השיר

מתוך התכנית החמישית ("האזרחית") של הלהקה, שהועלתה באפריל 1950.

ראו תווים בכתב ידו של מאיר נוי.


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.




© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם