אָנוּ נִהְיֶה הָרִאשׁוֹנִים, כֹּה אָמַרְנוּ אָח אֶל אָח. אָנוּ נִהְיֶה בֵּין הַבּוֹנִים נֵט הַמֵּיתָר, נֵט אֲנָךְ. אָנוּ הוֹלְכִים, אָנוּ בָּאִים יֵשׁ עֲבוֹדָה עַד בְּלִי דַּי. נִטַּע עֵצִים בֵּין הַסְּלָעִים גַּם בָּהָר וְגַם בַּגַּיְא. אָנוּ נָסֹל אֶת הַכְּבִישִׁים נַחְצֹב צוּר לְאַבְנֵי גִּיר. "הֵידָד", יַעֲנוּ הַפַּטִּישִׁים בְּשִׁירֵנוּ אֶת הַשִּׁיר. עוֹד לֹא יָצְאוּ הָעֲדָרִים כָּל הָעוֹלָם יָשֵׁן עוֹד שַׁחַר מַלְבִּין עַל הֶהָרִים – קוּם, הֶחָלוּץ, קוּם עֲבֹד! אִם עָגַמְתָּ לְמַזְכֶּרֶת יַד-אֲהוּבָה, בִּרְכַּת-אֵם הוֹמִים גַּלִּים בַּכִּנֶּרֶת אַךְ אֶל לִבְּךָ הוֹמִים הֵם. עַד כִּי תַּעֲטֹף תֵּבֵל צִלָּהּ וְיֵז רָקִיעַ אֵשׁ וָדָם סֹלּוּ, סֹלּוּ הַמְּסִלָּה פַּנּוּ דֶּרֶךְ, שְׁבִיל הָעָם!"אנו נהיה הראשונים", כה אמרנו אח אל אח. אנו נהיה בין הבונים, נט המיתר, נט אנך. אנו הולכים, אנו באים, יש עבודה עד בלי די. ניטע עצים בין הסלעים גם בהר וגם בגיא. אנו נסול את הכבישים נחצוב צור לאבני גיר. "הידד", יענו הפטישים, בשירנו את השיר. עוד לא יצאו העדרים, כל העולם ישן עוד. שחר מלבין על ההרים – קום החלוץ, קום עבוד! אם עגמת למזכרת יד אהובה, ברכת-אם. הומים גלים בכינרת, אך אל לבך הומים הם. עד כי תעטוף תבל צילה, ויז רקיע אש ודם. סולו, סולו המסילה, פנו דרך, שביל העם!