הִיא עָמְדָה בַּחַלּוֹן וְהִבִּיטָה הוּא יָצָא לַמַּסָּע הַשְּׁלִישִׁי וְשָׁלוֹם כֹּה נֶחְמָד לוֹ הִשְׁמִיטָה "שֶׁתִּהְיֶה פַּרְטִיזָן שִׁמּוּשִׁי!" הוּא הָיָה מְפֻזְמָק עַד הָעֶצֶם כִּי נָתְנוּ לוֹ נַקְנִיק בְּקֻפְסָה הוּא חִיֵּךְ לָהּ קַלּוֹת אַךְ בְּעֶצֶם אֶת זִכְרָהּ הוּא נָשָׂא בַּמַּסָּע. הוּא אָהַב אוֹתָהּ וְאֶת חֲנִיתָה הוּא אָהַב וְהָיָה קְצָת טִפְּשִׁי הִיא עָמְדָה בַּחַלּוֹן וְהִבִּיטָה הוּא יָצָא לַמַּסָּע הַשְּׁלִישִׁי.היא עמדה בחלון והביטה הוא יצא למסע השלישי ושלום כה נחמד לו השמיטה "שתהיה פרטיזן שימושי!" הוא היה מפוזמק עד העצם כי נתנו לו נקניק בקופסה הוא חייך לה קלות אך בעצם את זכרה הוא נשא במסע. הוא אהב אותה ואת חניתה הוא אהב והיה קצת טיפשי היא עמדה בחלון והביטה הוא יצא למסע השלישי.

 סיפור השיר, מתוך "משפחת הפלמ"ח", עמ' 10.