מילים (5 גרסאות)
בְּסֻכָּה קְטַנָּה בְּיִשּׁוּב נִדָּח
עַל מִטָּתוֹ יוֹשֵׁב חֲבֵר פַּלְמָ"ח
הַרְחֵק מִן הַבַּיִת הוּא נִמְצָא
וְשָׁמָּה הִיא הָאֲהוּבָה
הוּא לֹא שָׁכַח אוֹתָהּ
הָיוּ יָמִים, הֵם לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד
אֵין כְּבָר חִבּוּקִים וְאֵין כְּבָר נְשִׁיקוֹת
בִּמְקוֹם אֶל הַוָּדִי הַנֶּחְמָד
צָרִיךְ לָרוּץ אֶל הַמִּפְקָד
וְהוּא כָּל-כָּךְ בָּדָד
עוֹד יוֹם יָבוֹא וְכָל זֶה יִגָּמֵר
אֵלֶיהָ הוּא יָשׁוּב, הַבַּיְתָה יְמַהֵר
בָּעֶרֶב הוּא יִפְגֹּשׁ אוֹתָהּ
כְּאִלּוּ שׁוּם דָּבָר קָרָה
הוּא לֹא שָׁכַח אוֹתָהּ.
עַל מִטָּתוֹ יוֹשֵׁב חֲבֵר פַּלְמָ"ח
הַרְחֵק מִן הַבַּיִת הוּא נִמְצָא
וְשָׁמָּה הִיא הָאֲהוּבָה
הוּא לֹא שָׁכַח אוֹתָהּ
הָיוּ יָמִים, הֵם לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד
אֵין כְּבָר חִבּוּקִים וְאֵין כְּבָר נְשִׁיקוֹת
בִּמְקוֹם אֶל הַוָּדִי הַנֶּחְמָד
צָרִיךְ לָרוּץ אֶל הַמִּפְקָד
וְהוּא כָּל-כָּךְ בָּדָד
עוֹד יוֹם יָבוֹא וְכָל זֶה יִגָּמֵר
אֵלֶיהָ הוּא יָשׁוּב, הַבַּיְתָה יְמַהֵר
בָּעֶרֶב הוּא יִפְגֹּשׁ אוֹתָהּ
כְּאִלּוּ שׁוּם דָּבָר קָרָה
הוּא לֹא שָׁכַח אוֹתָהּ.
מקור:
"משפחת הפלמ"ח"
, ידיעות אחרונות
, 1976
, 12
יוֹם יָבוֹא, הַכֹּל אָז יִגָּמֵר
וְהוּא הַבַּיְתָה חִישׁ יְמַהֵר
בָּעֶרֶב הוּא יִפְגֹּשׁ אוֹתָהּ
כְּאִילוּ כְּלוּ-אוּם לֹא קָרָה
הוּא לֹא שָׁכַח אוֹתָהּ
אֲבָל הִיא שָׁכְחָה אוֹתוֹ
וְהוּא הַבַּיְתָה חִישׁ יְמַהֵר
בָּעֶרֶב הוּא יִפְגֹּשׁ אוֹתָהּ
כְּאִילוּ כְּלוּ-אוּם לֹא קָרָה
הוּא לֹא שָׁכַח אוֹתָהּ
אֲבָל הִיא שָׁכְחָה אוֹתוֹ
על הגרסה: מספר יהודה זיו: בפלוגה ב' של הפלמ"ח (בה שירתתי בשנים 1943-1945) היינו שרים את הבית האחרון של השיר כפי שהוא מופיע ב"משפחת הפלמ"ח", בתוספת שורה סרקאסטית-עוצקנית. לפני השורה הזו היינו נעצרים לפסק-זמן, "לוקחים אוויר" - ובהאטת קצב השיר מסיימים אותו בהרמת קול ובנימה של מוסר השכל: "אבל היא שכחה אותו!"
סֻכָּה קְטַנָּה בְּיִשּׁוּב נִדָּח
עַל מִטָּתוֹ יוֹשֵׁב חֲבֵר פַּלְמָ"ח
רָחוֹק מִן הַבַּיִת הוּא נִמְצָא
וְשָׁמָּה הִיא הַחֲמוּדָה
הוּא לֹא שָׁכַח אוֹתָהּ
הָיוּ יָמִים...
אַךְ יוֹם יָבוֹא וְכָל זֶה יִגָּמֵר
הוּא יַעֲזֹב הַכֹּל, הַבַּיְתָה יְמַהֵר
בָּעֶרֶב...
עַל מִטָּתוֹ יוֹשֵׁב חֲבֵר פַּלְמָ"ח
רָחוֹק מִן הַבַּיִת הוּא נִמְצָא
וְשָׁמָּה הִיא הַחֲמוּדָה
הוּא לֹא שָׁכַח אוֹתָהּ
הָיוּ יָמִים...
אַךְ יוֹם יָבוֹא וְכָל זֶה יִגָּמֵר
הוּא יַעֲזֹב הַכֹּל, הַבַּיְתָה יְמַהֵר
בָּעֶרֶב...
מקור:
"פנקס פרטי של איה רופין"
, 226
בֵּין יִשּׁוּב וּבַיִת בְּמָקוֹם נִדָּח
עַל הַסַּפְסָל יוֹשֵׁב בָּחוּר מַלָּח
הַרְחֵק מִן הַבַּיִת הוּא נִמְצָא
וְהִיא גַּם הִיא הַחֲרוּצָה
וְהוּא כָּל כָּךְ בָּדָד
עַל הַסַּפְסָל יוֹשֵׁב בָּחוּר מַלָּח
הַרְחֵק מִן הַבַּיִת הוּא נִמְצָא
וְהִיא גַּם הִיא הַחֲרוּצָה
וְהוּא כָּל כָּךְ בָּדָד
הקלטות (3)
שנת הקלטה: 2012
גרסה משולבת של הטקסטים השונים בעברית ללחן זה: רוח סתיו, אותנו לא יפחידו, בסוכה קטנה
נכלל בתקליטור:
שיא הכיף
על השיר
מספר עמוס רודנר:
מחבר הגרסה הפלמ"חאית ל"לילי מרליין" הוא אלמוני, אבל השורה האלמותית "כאילו שום דבר קרה" מלמדת אתנו, כנראה, שמדובר ביֶקֶה מהמחלקה הגרמנית של הפלמ"ח (או בחיקוי ליקה...).
השיר מאוזכר בספרה שלומית הראבן "עיר ימים רבים" (הוצאת עם עובד, 1972):
בידך נופפי לשלום,
צ'יריו, וקדימה צעוד!
בסוכה קטנ-ה, במקום נידח,
על מיטתו יושב חבר פלמ"ח,
רחוק מן הבית הוא נמצא...
טקסטים עבריים נוספים ללחן זה:
האזינו לשיר בשפת המקור (וידיאו).
כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.