הָהּ, מִי יִתְּנֵנִי כִּפְרִיחַת תַּפּוּחַ שֶׁנֶּעֶתְקָה מֵעַל בַּדֵּי הָעֵץ וְעַד עוֹלָם עַל צְחוֹר חָזֵךְ לָנוּחַ, עַל צְחוֹר חָזֵךְ לָנוּחַ עַד אֵין קֵץ. אוֹ לוּ אֶהְיֶה כִּפְרִי עָרֵב לְטַעַם, אֶצְפֶּה עֲדֵי יָדֵךְ אוֹתִי תִּקְטֹף, וְשׁוּב חַמָּה, כְּאָז כֵּן גַּם הַפַּעַם קַרְנֶיהָ הַמְּלַטְּפוֹת תִּשְׁלַח בַּחוֹף. הָהּ, מִי יִתְּנֵנִי פֶּרַח עֲלֵי דֶּרֶךְ נִצָּה רַכָּה נִפְקַחַת בָּעַלְוָה. מוּל תֹּמֶר גִּזְרָתֵךְ אֶכְרַע אָז בֶּרֶךְ עֵת חֶרֶשׁ תַּחְמְקִי בְּגַאֲוָה. הוֹ, לוּ אֶהְיֶה כְּמַרְגָּנִית נִרְמֶסֶת, אֶגְדַּל, אָצִיץ בְּמִשְׁעוֹלֵי הַכַּר, וְכַף רַגְלֵךְ זַכָּה צְחוֹרָה כְּכֶסֶף תִּשְׁחַק אוֹתִי עַד אֵפֶר וְעָפָר.הה מי יתנני כפריחת תפוח שנעתקה מעל בדי העץ. ועד עולם על צחור חזך לנוח, על צחור חזך לנוח עד בלי קץ. הו לו אהיה כפרי ערב לטעם אצפה עדי ידך אותי תקטוף. ושוב חמה כאז כן גם הפעם קרניה המלטפות תשלח ברוך. הה מי יתנני פרח עלי דרך מיטה רכה נפתחת בעלוה. מול תומר גזרתך אכרע אז ברך עת חרש תחמקי בגאוה. הו, לו אהיה כמרגנית נרמסת אגדל, אציץ במשעולי הכר. וכף רגלך דקה צחורה ככסף תשחק אותי עד אפר בעפר.