עלי באר

הַרְבִּי טוּבֵךְ, הוֹ בְּאֵרִי! הֵי תּוֹדָה, הוֹ בְּאֵרִי! הוֹ בְּאֵר, הַרְבִּי טוּבֵךְ מָחָר אֲבַקֵּשׁ זוּלָתֵךְ לֹא כִּזְּבוּ לִי, הוֹ בְּאֵר, מֵימַיִךְ בְּכָרוֹת יֵרְדוּ, יֵרְדוּ אֵלַיִךְ הַרְבִּי טוּבֵךְ... אַל תִּדְפֹּק בְּעֵז וָשֶׂה חֲלוּבוֹתֶיךָ, הָרוֹעֶה רוֹעֵה עִזִּים מְחַצֵּץ בֵּין מַשְׁאַבִּים הַרְבִּי טוּבֵךְ... הוֹ צֹאן כִּבְדוֹת-אַלְיָה חֲלוּבוֹתַיִךְ, הָרוֹעָה, כְּסוּתֵךְ כְּמוֹ רַגְלֵךְ קַלָּה בַּחֹרֶף וּבִימֵי חַמָּה. הַרְבִּי טוּבֵךְ...הרבי טובך הו בארי הי תודה הו בארי הו באר הרבי טובך מחר אבקש זולתך לא כיזבו לי הו באר מימייך בכרות ירדו ירדו אלייך אל תדפוק בעז ושה חלובותיך הרועה רועה עיזים מחצץ בין המשאבים הרבי טובך... הו צאן כבדות אליה חלובותייך הרועה כסותך כמו רגלך קלה בחורף ובימי חמה.

כותב מוטי זעירא, "כמו קול של הלב: סיפור חייו ויצירתו של דוד זהבי" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012):

שבועות ספורים קודם [הירצחו] רשם [אריה יחיאלי] שיר מפי נער בדווי, רועה בן עשר, ותרגם אותו לעברית . . . דוד, שהכיר ככל הנראה את יחיאלי מ"הנוער העובד", התרגש מסיפור מותו וחיבר לשיר מנגינה.