לַיְלָה יוֹרֵד עַל הַפְּתָחִים לָךְ מְחַכִּים כָּל הַפְּרָחִים! לָךְ מְחַיֵּךְ טַל אֲבִיבִים, בּוֹאִי תַּמָּה אֶל כּוֹכָבִים! לַיְלָה עָמֹק, לֵיל הַפְלָגוֹת כְּבָר מַפְלִיגוֹת כָּל הַתּוּגוֹת! כְּבָר נִפְתָּחִים הַמֶּרְחָקִים כָּל הַדְּרָכִים כְּבָר מְחַכִּים. שֶׁבַע שָׁנִים פָּרְחוּ שׁוֹשַׁנִּים, שֶׁבַע שָׁנִים נָסְעוּ עֲנָנִים. שֶׁבַע שָׁנִים לֵילוֹת וְיָמִים אוֹתָךְ לֹא שָׁכַח נַעַר תָּמִים. בּוֹאָהּ הַנַּעַר, אֲנִי בַּשַּׁעַר, סוּסְךָ אַתִּירָה, אוֹתְךָ אַשְׁכִּיר! אֶשַּׁק לַחֶרֶב, לִבְּךָ לִי טֶרֶף, בּוֹאָה הַנַּעַר, בּוֹאָה דּוֹדִי! לילה יורד על הפתחים לך מחכים כל הפרחים! לך מחייך טל אביבים, בואי תמה אל כוכבים! לילה עמוק, ליל הפלגות כבר מפליגות כל התוגות! כבר נפתחים המרחקים כל הדרכים כבר מחכים. שבע שנים פרחו שושנים, שבע שנים נסעו עננים. שבע שנים לילות וימים אותך לא שכח נער תמים. בואה הנער, אני בשער, סוסך אתירה, אותך אשכיר! אשק לחרב, לבך לי טרף, בואה הנער, בואה דודי!