הקטן
גופן
הגדל
גופן
כולה שלי
מִן הַיּוֹם בּוֹ נִקְרֵאתִי לַפֶּלֶא שֶׁל בֵּיתָר וְצִיּוֹן וְסִינַי, יַד אַחִים הִסְגִירַתְנִי לַכֶּלֶא וַתִּנְעַל בֵּית-אִמִּי לְפָנַי. הַשָּׁרוֹן וְהָעֵמֶק לֹא לָנוּ, לֹא קָצִיר, לֹא קָטִיף, לֹא בִּנְיָן. אֱלֹהִים לְיָגוֹן בְּחַרְתָּנוּ, וַתִּבְחַר אֶת אָחִי לְתַלְיָן. זֶה הָרִיב – לֹא נִגְמַר הוּא עֲדַיִן בֵּין אָדֹם לְלָבָן-וְתָכֹל: עוֹד שַׁלֵּם נְשַׁלֵּם לְךָ, קַיִן, אֶת נַפְשׁוֹת צְעִירֶיךָ נִטֹּל. כִּי סוֹפָן – אוֹ לַבֹּץ רִקָּבוֹנָה אוֹ לִמְרֹד בִּירֻשַּׁת הַקָּלוֹן. אָנוּ מֶרֶד נִקְרָא – וְתָבֹאנָה עִם הָעֵמֶק הַזֶּה לְפִדְיוֹן. טַל מַפְרֶה, טַל חַיִּים – טַל הַמֶּרֶד ... הוֹי, רָוְתָה כָּל אַרְצֵנוּ טַלִּי! נוּמָה עֵמֶק, מֶרְחַב הַתִּפְאֶרֶת, יִתְנַשֵּׂא גַּם עָלֶיךָ, דִּגְלִי. כִּי אֲנַחְנוּ שָׂדֶיךָ נָטַעְנוּ – בַּגָּלוּת, מֵעַכּוֹ, עַל גַּרְדֹּם. אֱלֹהִים לַשִּׁלְטוֹן בְּחַרְתָּנוּ עַל לָבָן-וְתָכוֹל – וְאָדֹם.מן היום בו נקראתי לפלא של ביתר וציון וסיני, יד אחים הסגירתני לכלא ותנעל בית-אימי לפני. השרון והעמק לא לנו, לא קציר לא קטיף לא בנין. אלוהים ליגון בחרתנו, ותבחר את אחי לתלין. זה הריב לא נגמר הוא עדיין בין אדום ללבן ותכול: עוד שלם נשלם לך קין, את נפשות צעיריך ניטול. כי סופן או לבוץ ריקבונה או למרוד בירושת הקלון. אנו מרד נקרא ותבואנה עם העמק הזה לפדיון. טל מפרה טל חיים טל המרד הוי רוותה כל ארצנו טלי! נומה עמק מרחב התפארת, יתנשא גם עליך דגלי. כי אנחנו שדיך נטענו בגלות מעכו על גרדום אלוהים לשלטון בחרתנו על לבן ותכול ואדום.

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: זאב ז'בוטינסקי
לחן: אברהם לט
כתיבה: תרצ"ז-תרצ"ח

מִן הַיּוֹם בּוֹ נִקְרֵאתִי לַפֶּלֶא
שֶׁל בֵּיתָר וְצִיּוֹן וְסִינַי,
יַד אַחִים הִסְגִירַתְנִי לַכֶּלֶא
וַתִּנְעַל בֵּית-אִמִּי לְפָנַי.

הַשָּׁרוֹן וְהָעֵמֶק לֹא לָנוּ,
לֹא קָצִיר, לֹא קָטִיף, לֹא בִּנְיָן.
אֱלֹהִים לְיָגוֹן בְּחַרְתָּנוּ,
וַתִּבְחַר אֶת אָחִי לְתַלְיָן.

זֶה הָרִיב – לֹא נִגְמַר הוּא עֲדַיִן
בֵּין אָדֹם לְלָבָן-וְתָכֹל:
עוֹד שַׁלֵּם נְשַׁלֵּם לְךָ, קַיִן,
אֶת נַפְשׁוֹת צְעִירֶיךָ נִטֹּל.

כִּי סוֹפָן – אוֹ לַבֹּץ רִקָּבוֹנָה
אוֹ לִמְרֹד בִּירֻשַּׁת הַקָּלוֹן.
אָנוּ מֶרֶד נִקְרָא – וְתָבֹאנָה
עִם הָעֵמֶק הַזֶּה לְפִדְיוֹן.

טַל מַפְרֶה, טַל חַיִּים – טַל הַמֶּרֶד ...
הוֹי, רָוְתָה כָּל אַרְצֵנוּ טַלִּי!
נוּמָה עֵמֶק, מֶרְחַב הַתִּפְאֶרֶת,
יִתְנַשֵּׂא גַּם עָלֶיךָ, דִּגְלִי.

כִּי אֲנַחְנוּ שָׂדֶיךָ נָטַעְנוּ –
בַּגָּלוּת, מֵעַכּוֹ, עַל גַּרְדֹּם.
אֱלֹהִים לַשִּׁלְטוֹן בְּחַרְתָּנוּ
עַל לָבָן-וְתָכוֹל – וְאָדֹם.
מן היום בו נקראתי לפלא
של ביתר וציון וסיני,
יד אחים הסגירתני לכלא
ותנעל בית-אימי לפני.

השרון והעמק לא לנו,
לא קציר לא קטיף לא בנין.
אלוהים ליגון בחרתנו,
ותבחר את אחי לתלין.

זה הריב לא נגמר הוא עדיין
בין אדום ללבן ותכול:
עוד שלם נשלם לך קין,
את נפשות צעיריך ניטול.

כי סופן או לבוץ ריקבונה
או למרוד בירושת הקלון.
אנו מרד נקרא ותבואנה
עם העמק הזה לפדיון.

טל מפרה טל חיים טל המרד
הוי רוותה כל ארצנו טלי!
נומה עמק מרחב התפארת,
יתנשא גם עליך דגלי.

כי אנחנו שדיך נטענו
בגלות מעכו על גרדום
אלוהים לשלטון בחרתנו
על לבן ותכול ואדום.


 פרטים נוספים


הנוסח המוקדם מ1937

מִן הַיּוֹם בּוֹ נִבְחַרְתִּי לַפֶּלֶא
שֶׁל בֵּיתָ"ר וְצִיּוֹן וְסִינַי
יַד אָדָם הִסְגִּירַתְנִי לַכֶּלֶא
וַתִּנְעַל בֵּית אִמִּי לְפָנַי

בֵּיתָרִים, הַמּוֹלֶדֶת לֹא לָנוּ
לְכָמוֹנוּ - הַנֵּכָר נִצְחִי
אֱלֹהִים, לַיָּגוֹן בְּחַרְתָנוּ
וַתִּבְחַר לְתַלְיָן אֶת אִמִּי

לֹא בִּגְמוּל נְקָמָה, לֹא בְּזַיִן
יְסֻלַּח חֵטְא עִבְרִי בַּעֲבָרִי
כָּל פַּעַם יְשֻׁלַּם לְךָ, קַיִן
בְּשֵׂאתִי אֶת שִׁירִי וּדְבָרִי

בְּדַרְכֵּנוּ, בִּשְׁמֵנוּ, אִתָּנוּ,
הוּא יָרִים אֶת דִּגְלִי עַד אָמִיר
כִּי לַזּאֹת, אֱלֹהִים, בְּחַרְתָנוּ
וְצִוִּיתָ לִבֵּנוּ שָׁמִיר
מן היום בו נבחרתי לפלא
של בית"ר וציון וסיני
יד אדם הסגירתני לכלא
ותנעל בית אמי לפניי

ביתרים, המולדת לא לנו
לכמונו - הנכר נצחי
אלוהים, ליגון בחרתנו
ותבחר לתליין את אמי

לא בגמול נקמה, לא בזין
יסולח חטא עברי בעברי
כל פעם ישולם לך, קין
בשאתי את שירי ודברי

בדרכנו, בשמנו, איתנו,
הוא ירים את דגלי עד אמיר
כי לזאת, אלוהים, בחרתנו
וציווית ליבנו שמיר


 פרטים נוספים
ביצוע: מקהלה בניצוח יוסף קופיאן
עיבוד: יוסף בן-ברוך (קופיאן)
שנת הקלטה: 1953
נכלל בתקליט: משירי המרד


הקלטות נוספות

פתיחה בנגן חיצוני

ביצוע: הבנימינים
עיבוד: צביקה כספי
מקור: התקליטור "בלהב הזמר"
על השיר

   על פי תחקיר שערך גרשון סתיו,  "כלה שלי - סיפורו של שיר ותעלומת הלחן", את שירו המורחב והמעובד של ראש בית"ר הלחין הבית"רי אברהם ("אברשה") לָט, מקן ריגא שבלטביה. לחן זה הושר לראשונה על ידי מקהלת קן ריגא, בסוף ינואר 1939, בחגיגות יובל ה-ט"ו ליסוד בית"ר. השיר הוגש לבית"ר העולמית, כשי מטעם קן ריגא.

כותב דן מירון, "תרומתו של זאב ז'בוטינסקי לשירה העברית המודרנית", עמ' 244 - 251 [המאמר מתחיל בעמ' 188], מתוך הספר "איש בסער" בסדרת הנושא של "עיונים בתקומת ישראל", הוצאת אוניברסיטת בן גוריון]. מתוך הדברים (עמ' 244 ו249):

.כולה שלי' נכתב בתרצ"ז (כותרתו הראשונה: 'שיר ביתר לתרצ"ז') במחאה על התאבדותו של הבית"רי הצעיר פלושניצקי, שמחלקת העלייה של הסוכנות היהודית מנעה ממנו סרטיפיקט בשל היותו חבר בית"ר. השיר בא הן למחות על התנהלותה של הסוכנות, שהיתה נתונה בידי מפא"י, הן לעודד את רוחם של הבית"רים בפולין, ששלטונות המנדט הבריטי עם הסוכנות היהודית בראשות מפא"י חסמו את דרכם.
[השיר] עבר תהליך ממושך של עיבוד בין כתיבתו בנוסח ראשון בתרצ"ז, על רקע התאבדותו של פלושניצקי, ועד לפרסומו (ב"המדינה") בימי הכינוס העולמי השלישי של בית"ר בוורשה בסתיו תרצ"ח. תוצאות העיבוד ניכרות היטב בהבדלים בין שני הנוסחים,

עוד על השיר:

 


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.
תגיות

מקהלות   מחתרות   כ"ט בנובמבר  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם