בַּגָּלִיל, כָּאן בְּבֵיתֵנוּ, חַג הַיּוֹם, וְרַב הַגִּיל. הֵן יָצָאנוּ אֶל שְׂדוֹתֵינוּ, וּבִידֵי כָּל אֶחָד שָׁתִיל. עֲזוּבָה רַבָּה סְבִיבֵנוּ, מוּל עֵינֵינוּ אֲבָנִים. אֵין דָּבָר, עַז רְצוֹנֵנוּ שָׂדוֹת נַפְרֶה, נִטַּע עֵצִים. לַגּוֹלָן אָנוּ מִשְׁמֶרֶת, מִדְרוֹנֵי בָּשָׁן, דְּעוּ: אִילָנוֹת רַחֲבֵי צַמֶּרֶת, מַעֲרוּמֵיכֶם יְכַסּוּ! בגליל, כאן בביתנו, חג היום, ורב הגיל. הן יצאנו אל שדותינו, ובידי כל אחד שתיל. עזובה רבה סביבנו, מול עינינו אבנים. אין דבר, עז רצוננו שדות נפרה, ניטע עצים. לגולן אנו משמרת, מדרוני בשן, דעו: אילנות רחבי צמרת, מערומיכם יכסו!