המנון לט"ו בשבט (לחן זעירא)

בְּרַחֲבֵי כַּרְמֵי מוֹלֶדֶת הַשָּׁקֵד כְּבָר פּוֹרֵחַ, הַנַּרְקִיס נוֹתֵן רֵיחַ, מִתְנוֹסֵס תְּכוֹל-רוֹם. נֵצֵא-נָא כֻּלָּנוּ אֶל גַּיְא וְאֶל גֶּבַע כִּי חַג הוּא לַטֶּבַע, כִּי חַג הוּא הַיּוֹם תְּבֹרַכְנָה הַיָּדַיִם הַשְּׁלוּחוֹת פֹּה לִזְרֹעַ, גַּם לִשְׁתֹּל וְגַם לִנְטֹעַ מִמִּזְרָח וְעַד יָם. וּמִי אִם לֹא אָנוּ – כָּל נַעֲרָה וָנַעַר – נוֹסִיף פֹּה עוֹד יַעַר אֶל יַעֲרוֹת עַם!ברחבי כרמי מולדת השקד כבר פורח, הנרקיס נותן ריח, מתנוסס תכול-רום. נצא-נא כולנו אל גיא ואל גבע כי חג הוא לטבע, כי חג הוא היום תבורכנה הידיים השלוחות פה לזרוע, גם לשתול וגם לנטוע ממזרח ועד ים. ומי אם לא אנו – כל נערה ונער – נוסיף פה עוד יער אל יערות עם!

אליהו הכהן מספר:

זעירא סיפר לי באחת השיחות אתו שאת הקטע "נצא נא כולנו אל גיא ואל גבע" הוא בנה על פי החלק השני של הנוסח המסורתי של ניגון ראש השנה, משום שט"ו בשבט הוא גם כן מין ראש שנה, והוא רצה לעגן את הלחן שלו במסורת ישראל.

ראו גם המנון לט"ו בשבט בלחן אפרים בן-חיים.

נוסח הטקסט שאותר בלחן ביק משלב חלקים משני שירים של שמואל בס: המנון לט"ו בשבט (השיר הנוכחי) ו"שיר השותלים" (נדפס ב"עיתוננו לילד ולנער", 10.2.1933).