אֶל בֵּיתֵנוּ בָּא אוֹרֵחַ מִפַּרְדֵּס רָחוֹק, צֶבַע לוֹ זָהָב וְרֵיחַ, רֵיחַ טוֹב, מָתוֹק. שָׁלוֹם לְךָ, אוֹרֵחַ, אוֹרֵחַ סְתָו, שָׁלוֹם לְךָ תַּפּוּחַ, תַּפּוּחַ זָהָב. נָא הַגִּידָה לִי, אוֹרֵחַ, מִי אוֹתְךָ הִזְהִיב? מִי נָתַן לְךָ הָרֵיחַ, רֵיחַ כֹּה חָבִיב? זֶה רוּחַ-סְתָו לְטָפַנִי בְּרֵיחַ סְתָו, זֶה הַיּוֹרֶה צְבָעַנִי בְּצֶבַע זָהָב. אל ביתנו בא אורח מפרדס רחוק, צבע לו זהב וריח, ריח טוב, מתוק. שלום לך, אורח, אורח סתיו, שלום לך תפוח, תפוח זהב. נא הגידה לי, אורח, מי אותך הזהיב? מי נתן לך הריח, ריח כה חביב? זה רוח-סתו לטפני בריח טוב, זה היורה צבעני בצבע זהב.