שָׁר הַדְּרוֹר: קַר לִי קַר, כִּי יָרַד הַמָּטָר; נוֹצוֹתַי רְטֻבּוֹת, קַר לִי קַר, קַר לִי קַר! שָׁר הָעֵץ: טוֹב לִי טוֹב, כִּי הַגֶּשֶׁם בָּרְחוֹב, אוֹהֲבִים עֲנָפַי לִטּוּפוֹ הָרָטֹב! סָח כְּלַבְלָב לִכְלַבְלָב: בּוֹא נָרוּץ, בּוֹא נָרוּץ, כִּי לֹא טוֹב, כִּי רָטֹב, כִּי הַגֶּשֶׁם בַּחוּץ. וְשָׁרִים הַפְּרָחִים: לַמָּטָר הַבְּרָכָה, כִּי חִכְּתָה אֲדָמָה, כִּי נָשְׁמָה לִרְוָחָה. שר הדרור: קר לי קר, כי ירד המטר; ונוצותי רטבות, קר לי קר, קר לי קר! שר העץ: טוב לי טוב, כי הגשם ברחוב, אוהבים ענפי לטופו הרטב! סח כלבלב לכלבלב: בוא נרוץ, בוא נרוץ, כי לא טוב, כי רטב, כי הגשם בחוץ. ושרים הפרחים: למטר הברכה, כי הכתה אדמה, כי נשמה לרוחה.