נַרְקִיס אֶחָד, נָאֶה קָטָן נַרְקִיס הַיּוֹם נוֹלַד. רֹאשׁוֹ יָפֶה, צָהֹב-לָבָן, אַךְ הוּא עוֹמֵד בָּדָד. עֲדַיִן כָּל הָאֲחֵרִים אֵלָיו לֹא הִצְטָרְפוּ עָצוּב לִבּוֹ; לַחֲבֵרִים קוֹרֵא: פְּרָחִים גִּדְלוּ! הִנֵּה הָרוּחַ הַקַּלָּה הֵבִיאָה עֲנָנִים; שָׁטִים בַּתְּכֵלֶת כְּסִירָה שָׁטִים וּמִתְקָרְבִים. וְגֶשֶׁם זַךְ מִן הֶעָנָן יוֹרֵד לְאַט, לְאַט; סָבִיב לַפֶּרַח הַקָּטָן הַכֹּל יִצְמַח מִיָּדנרקיס אחד, נאה קטן נרקיס היום נולד. ראשו יפה, צהוב-לבן, אך הוא עומד בדד. עדין כל האחרים אליו לא הצטרפו עצוב לבו לחברים קורא: פרחים גדלו! הנה הרוח הללה הביאה עננים; שמים בתכלת כסירה שטים ומתקרבים. וגשם זך מן הענן יורד לאט, לאט; סביב לפרח הקטן הכל יצמח מיד.