אֲסַפֵּר לָךְ הַיַּלְדָּה, וְגַם לְךָ הַיֶּלֶד, אֵיךְ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲדָמָה נִגְאֶלֶת: דּוּנָם פֹּה וְדוּנָם שָׁם, רֶגֶב אַחַר רֶגֶב – כָּךְ נִפְדֶּה אַדְמַת הָעָם מִצָּפוֹן עַד נֶגֶב. יֵשׁ לָהּ סֵפֶר הַזָּהָב, לַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת – כָּל דָּבָר גָּדוֹל וָרָב הִיא מִיָּד רוֹשֶׁמֶת. דּוּנָם פֹּה וְדוּנָם שָׁם... עַל הַקִּיר תְּלוּיָה קֻפְסָה, זֹאת קֻפְסַת הַתְּכֵלֶת – כָּל פְּרוּטָה שֶׁנִּכְנְסָה אֲדָמָה נִגְאֶלֶת. דּוּנָם פֹּה וְדוּנָם שָׁם... כִּי יַדְבִּיקוּ בּוּל אֶל בּוּל נַעֲרָה וָנַעַר יִתְמַלְּאוּ שָׂדֶה יְבוּל וְיַצְמִיחוּ יַעַר. דּוּנָם פֹּה וְדוּנָם שָׁם... חַכִּי, חַכִּי עוֹד מְעַט, צִיּוֹן הַשּׁוֹמֶמֶת, גָּאֹל תִּגְאֲלֵךְ לָעַד קֶרֶן הַקַּיֶּמֶת. דּוּנָם פֹּה וְדוּנָם שָׁם... חֲלוּצִים אָז לִרְבָבוֹת, חֲלוּצוֹת – כִּפְלַיִם, בּוֹא יָבוֹאוּ לַעֲבֹד בְּזֵעַת אַפַּיִם. דּוּנָם פֹּה וְדוּנָם שָׁם... כָּכָה, כָּכָה, הַיַּלְדָּה, כָּכָה, כָּכָה, יֶלֶד – בִּמְסִירוּת וַעֲבוֹדָה אַרְצֵנוּ נִגְאֶלֶת. דּוּנָם פֹּה וְדוּנָם שָׁם...אספר לך הילדה, וגם לך הילד, אך בארץ ישראל אדמה נגאלת: דונם פה ודונם שם, רגב אחר רגב – כך נפדה אדמת העם מצפון עד נגב. יש לה ספר הזהב, לקרן הקיימת – כל דבר גדול ורב היא מיד רושמת. דונם פה ודונם שם... על הקיר תלויה קופסה, זאת קופסת התכלת – כל פרוטה שנכנסה אדמה נגאלת. דונם פה ודונם שם... כי ידביקו בול אל בול נערה ונער יתמלאו שדה יבול ויצמיחו יער. דונם פה ודונם שם... חכי חכי עוד מעט, ציון השוממת, גאול תגאלך לעד קרן הקיימת. דונם פה ודונם שם... חלוצים אז לרבבות, חלוצות כפליים, בוא יבואו לעבוד בזעת אפיים. דונם פה ודונם שם... ככה ככה הילדה ככה ככה ילד במסירות ועבודה ארצנו נגאלת. דונם פה ודונם שם...