מִי לֹא יַכִּיר אוֹתָנוּ פִּרְחֵי הַצִּבְעוֹנִים? גַּם כֶּתֶר גַּם גָּבִיעַ יֵשׁ לָנוּ אַדְמוֹנִים. וְלָמָּה זֶה עָלִינוּ עַל כָּל גִּבְעָה סָבִיב? בְּשׂוֹרָה טוֹבָה בְּפִינוּ כִּי בָּא כִּי בָּא אָבִיב! כִּי בָּא, כִּי בָּא בְּצֶבַע, בְּבֹשֶׂם מֶה עָדִין, שָׁטַח עַל גַּיְא וָגֶבַע שָׁטִיחַ חַי, מַרְנִין. קָרָא לְחֶבֶר-זֶמֶר לָשִׁיר עַל עֵץ וּסְבַךְ – יֵצֵא גַּם יֶלֶד חֶמֶד, יָשִׁיר, יִרְקֹד, יִשְׂמַח! מי לא יכיר אותנו, פרחי הצבעונים? גם כתר, גם גביע יש לנו אדמונים. ולמה זה עלינו ‏על כל גבעה סביב? בשורה טובה בפינו, כי בא, כי בא אביב! ‏ כי בא, כי בא בצבע, בבושם מה עדין, שטח על גיא וגבע שטיח חי מרנין. קרא לחבר - זמר לשיר על עץ וס‏בך - יצא גם ילד חמד, ישיר, ירקוד, ישמח!