גַּלֵּי יַרְדֵּן דּוּמָם יִשְׁטֹפוּ אֶת גְּדוֹת הַחוֹל בַּשִּׁמָּמוֹן, וְעוֹד פִּרְאֵי-אָדָם יָסֹבּוּ עַל-פְּנֵי אַדְמַת הַיְּשִׁימוֹן. בְּאֶרֶץ זוֹ עַל שַׁדְמוֹתֶיהָ פָּרְחָה מַמְלֶכֶת הָעִבְרִים עַתָּה אֶל מוּל עַרְבוֹת עִיֶּיהָ מֵי הַיַּרְדֵּן דּוּמָם צוֹפִים. מִנַּיִן הֵם קוֹלוֹת הַלָּלוּ? – זֶה הֵד שִׁירֵנוּ, שִׁיר הָעָם כִּי בְּנֵי-צִיּוֹן גָּאוּ גָּדָלוּ לִפְרֹק עַבְדוּת מֵעַל גַּבָּם. וּבְחוּג אַחִים לִמְלֶאכֶת קֹדֶשׁ בֵּיתָ"ר נִשְׁבַּעַת לְיִעוּדָהּ! נֵעוֹר עַמִּי שְׂבַע בּוּז עַד גֹּדֶשׁ תְּחִי צִיּוֹן וְהַמְּצוּדָה! וּמִמַּשַּׁק גַּלֵּי מֵימֶיךָ שִׁיר הַשִּׁיבָה עוֹלֶה בַּלָּאט: לִשְׁכֹּן לָבֶטַח עַל שְׂדוֹתֶיךָ, עַם יִשְׂרָאֵל יְחִי לָעַד! וְכֹה אָמְרוּ אָז נְבִיאֵינוּ: "בָּנִים יָשׁוּבוּ לִגְבוּלָם", וּבְנֵי חוֹרִין עֲלֵי אַרְצֵנוּ נָגֵן בַּחֶרֶב וּבַדָּם!גלי ירדן דומם ישטופו את גדות החול בשיממון, ועוד פראי-אדם אדם יסובו על פני אדמת הישימון. בארץ זו על שדמותיה פרחה ממלכת העברים עתה אל מול ערבות עייה מי הירדן דומם צופים. מנין הם קולות הללו? – זה הד שירנו, שיר העם כי בני-ציון גאו גדלו לפרוק עבדות מעל גבם. ובחוג אחים למלאכת קודש בית"ר נשבעת ליעודה! נעור עמי שבע בוז עד גודש תחי ציון והמצודה! וממשק גלי מימיך שיר השיבה עולה בלאט: לשכון לבטח על שדותיך, עם ישראל יחי לעד! וכה אמרו אז נביאינו: "בנים ישובו לגבולם", ובני חורין עלי ארצנו נגן בחרב ובדם!

מתוך "דאר היום", 22.9.1930 עמ' 18 (גליון לראש השנה תרצ"א):