הקטן
גופן
הגדל
גופן
שיר הדגל
אַל תַּגִּידוּ כִּי אֵינֶנּוּ דַּם אָבִינוּ הַמַּכַּבִּי, כִּי שָׁלוֹשׁ טִפּוֹת מִמֶּנּוּ נִמְזְגוּ בְּדַם לִבִּי. זוֹ כְּצֶבַע יָם כִּנֶּרֶת, זוֹ כַּשֶּׁלֶג, זֹאת זָהָב, – עַל הַדֶּגֶל, עַל הַסֶּרֶט, עַל הָרֹאשׁ וּבַלֵּבָב. זוֹ כִּתְכֵלֶת הִיא רָקִיעַ גֹּבַהּ, אֹפֶק, עֹז-מָעוֹף – לְעוֹלָם תַּמְרִיא, תַּגְבִּיהַּ רוּח-עֵבֶר מוּל אֵין-סוֹף. לְעוֹלָם תִּצְמָא נַפְשֵׁנוּ דֵּעַ, יֹפִי, טָהֳרָה וְתֵצֵא מֵהַר קָדְשֵׁנוּ הָאֱמֶת שֶׁהִיא תּוֹרָה. לְבָנָה, זֵעַת-הַמֵּצַח, הַיּוֹצֶרֶת, הַבּוֹנָה – הִיא תַּזְרִיעַ זֶרַע נֶצַח בַּשָּׂדֶה וּבַגִּנָּה. עַל הַחוֹל תַּצְמִיחַ אֶרֶז, עַל סְלָעִים תַּפְרֶה כַּרְמֶל; הִיא תִּבְנֶה מִבּוּז וָהֶרֶס אֶת מוֹלֶדֶת יִשְׂרָאֵל. וְהַפָּז הוּא אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, הַבּוֹקֵעַ אֶת הַלֵּיל, לְעוֹלָם יָרִיב בָּאֶמֶשׁ וּבָעֹשֶׁק יִשְׂרָאֵל. לָאֶבְיוֹן, לַגֵּר, לָעֶבֶד בְּכָל אֶרֶץ, בְּכָל דּוֹר לְעוֹלָם יָבִיא הַזֶּבֶד אוֹר הַצֶּדֶק, אוֹר וּדְרוֹר. אַךְ יֵשׁ עוֹד טִפָּה, יֵשׁ אֵגֶל, לֹא הִכַּרְנוּ עַד הַיּוֹם, הוּא אֵינֶנּוּ עַל הַדֶּגֶל, הוּא בַּלֵּב וְהוּא אָדֹם. עֵת יִפְרֹץ שׂוֹנֵא מֵאֶרֶב – אָז נָקוּמָה וְנַצְבִּיא: חֵי הַנֹּעַר, חֵי הַחֶרֶב, חֵי הַדָּם הַמַּכַּבִּי. נֵס עָמָל, חֵרוּת וָטֹהַר, נֵס הַדּוֹר הַבָּנָאִי, אַל תִּירָא, כִּי חַי הַנֹּעַר, חַי וָעֵר חַשְׁמוֹנָאִי.אל תגידו כי איננו דם אבינו המכבי, כי שלוש טיפות ממנו נמזגו בדם לבי. זו כצבע ים כינרת, זו כשלג, זאת זהב, – על הדגל, על הסרט, על הראש ובלבב. זו כתכלת היא רקיע גובה, אופק, עוז-מעוף – לעולם תמריא, תגביה רוח-עבר מול אין-סוף. לעולם תצמא נפשנו דע, יופי, טהרה ותצא מהר קודשנו האמת שהיא תורה. לבנה, זעת-המצח, היוצרת, הבונה – היא תזריע זרע נצח בשדה ובגינה. על החול תצמיח ארז, על סלעים תפרה כרמל; היא תבנה מבוז והרס את מולדת ישראל. והפז הוא אור השמש, הבוקע את הליל, לעולם יריב באמש ובעושק ישראל. לאביון, לגר, לעבד בכל ארץ, בכל דור לעולם יביא הזבד אור הצדק, אור ודרור. אך יש עוד טיפה, יש אגל, לא הכרנו עד היום, הוא איננו על הדגל, הוא בלב והוא אדום. עת יפרוץ שונא מארב – אז נקומה ונצביא: חי הנוער, חי החרב, חי הדם המכבי. נס עמל, חרות וטוהר, נס הדור הבנאי, אל תירא, כי חי הנוער, חי וער חשמונאי.

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: זאב ז'בוטינסקי
לחן: לא ידוע
כתיבה: תרפ"ו 1926, פאריס

אַל תַּגִּידוּ כִּי אֵינֶנּוּ
דַּם אָבִינוּ הַמַּכַּבִּי,
כִּי שָׁלוֹשׁ טִפּוֹת מִמֶּנּוּ
נִמְזְגוּ בְּדַם לִבִּי.

זוֹ כְּצֶבַע יָם כִּנֶּרֶת,
זוֹ כַּשֶּׁלֶג, זֹאת זָהָב, –
עַל הַדֶּגֶל, עַל הַסֶּרֶט,
עַל הָרֹאשׁ וּבַלֵּבָב.

זוֹ כִּתְכֵלֶת הִיא רָקִיעַ
גֹּבַהּ, אֹפֶק, עֹז-מָעוֹף –
לְעוֹלָם תַּמְרִיא, תַּגְבִּיהַּ
רוּח-עֵבֶר מוּל אֵין-סוֹף.

לְעוֹלָם תִּצְמָא נַפְשֵׁנוּ
דֵּעַ, יֹפִי, טָהֳרָה
וְתֵצֵא מֵהַר קָדְשֵׁנוּ
הָאֱמֶת שֶׁהִיא תּוֹרָה.

לְבָנָה, זֵעַת-הַמֵּצַח,
הַיּוֹצֶרֶת, הַבּוֹנָה –
הִיא תַּזְרִיעַ זֶרַע נֶצַח
בַּשָּׂדֶה וּבַגִּנָּה.

עַל הַחוֹל תַּצְמִיחַ אֶרֶז,
עַל סְלָעִים תַּפְרֶה כַּרְמֶל;
הִיא תִּבְנֶה מִבּוּז וָהֶרֶס
אֶת מוֹלֶדֶת יִשְׂרָאֵל.

וְהַפָּז הוּא אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ,
הַבּוֹקֵעַ אֶת הַלֵּיל,
לְעוֹלָם יָרִיב בָּאֶמֶשׁ
וּבָעֹשֶׁק יִשְׂרָאֵל.

לָאֶבְיוֹן, לַגֵּר, לָעֶבֶד
בְּכָל אֶרֶץ, בְּכָל דּוֹר
לְעוֹלָם יָבִיא הַזֶּבֶד
אוֹר הַצֶּדֶק, אוֹר וּדְרוֹר.

אַךְ יֵשׁ עוֹד טִפָּה, יֵשׁ אֵגֶל,
לֹא הִכַּרְנוּ עַד הַיּוֹם,
הוּא אֵינֶנּוּ עַל הַדֶּגֶל,
הוּא בַּלֵּב וְהוּא אָדֹם.

עֵת יִפְרֹץ שׂוֹנֵא מֵאֶרֶב –
אָז נָקוּמָה וְנַצְבִּיא:
חֵי הַנֹּעַר, חֵי הַחֶרֶב,
חֵי הַדָּם הַמַּכַּבִּי.

נֵס עָמָל, חֵרוּת וָטֹהַר,
נֵס הַדּוֹר הַבָּנָאִי,
אַל תִּירָא, כִּי חַי הַנֹּעַר,
חַי וָעֵר חַשְׁמוֹנָאִי.
אל תגידו כי איננו
דם אבינו המכבי,
כי שלוש טיפות ממנו
נמזגו בדם לבי.

זו כצבע ים כינרת,
זו כשלג, זאת זהב, –
על הדגל, על הסרט,
על הראש ובלבב.

זו כתכלת היא רקיע
גובה, אופק, עוז-מעוף –
לעולם תמריא, תגביה
רוח-עבר מול אין-סוף.

לעולם תצמא נפשנו
דע, יופי, טהרה
ותצא מהר קודשנו
האמת שהיא תורה.

לבנה, זעת-המצח,
היוצרת, הבונה –
היא תזריע זרע נצח
בשדה ובגינה.

על החול תצמיח ארז,
על סלעים תפרה כרמל;
היא תבנה מבוז והרס
את מולדת ישראל.

והפז הוא אור השמש,
הבוקע את הליל,
לעולם יריב באמש
ובעושק ישראל.

לאביון, לגר, לעבד
בכל ארץ, בכל דור
לעולם יביא הזבד
אור הצדק, אור ודרור.

אך יש עוד טיפה, יש אגל,
לא הכרנו עד היום,
הוא איננו על הדגל,
הוא בלב והוא אדום.

עת יפרוץ שונא מארב –
אז נקומה ונצביא:
חי הנוער, חי החרב,
חי הדם המכבי.

נס עמל, חרות וטוהר,
נס הדור הבנאי,
אל תירא, כי חי הנוער,
חי וער חשמונאי.


 פרטים נוספים
ביצוע: מקהלת רון דור
עיבוד: יוסף בן-ברוך (קופיאן)
מקור: התקליט "שירי לוחמים עבריים" בחברת "הד ארצי"


הקלטות נוספות

פתיחה בנגן חיצוני

ביצוע: הבנימינים
עיבוד: צביקה כספי
מקור: התקליטור "בלהב הזמר"
על השיר

 מאיר נוי מציין בכרטסת שלו כי זהו "שיר אגודות הסטודנטים הלאומיות". נשמח לביאור ההערה.

כותב דן מירון, "תרומתו של זאב ז'בוטינסקי לשירה העברית המודרנית", עמ' 243:

כל מי שיניח את 'שיר הדגל' לצד שירו של צבי שץ 'הצוואה'  . . . יבחין בזיקה ההדוקה של השירים זה לזה — זיקת חיקוי שעל סף הפלגיאט . . .  השירים דומים זה לזה דמיון חשוד, ואם אין שניהם חיקויים של מקור שלישי (שאותו יש לחפש בשירה הרוסית, אשר הן ז'בוטינסקי הן שץ היו אמונים עליה), כי אז האחד מהם שימש מקור לשני. השיר הראשון בין השניים הוא, כמובן, שירו של שץ, שנכתב בשנת תר"ף (לעומת שירו של ז'בוטינסקי שנכתב בתרפ"ו), כשנה לפני שהמחבר נרצח עם בני משפחת יצקר (משפחת אשתו של שץ), והסופרים י"ח ברנר ויוסף לואידור בבית שבפרדס הסמוך ליפו בפרעות של מאי 1921 .אמנם שירו של שץ נותר בעיזבון ולא נדפס אלא במהדורה הראשונה של "על גבול הדממה", שראתה אור בשנת תרפ"ט; אבל עובדה זו אינה מסירה את החשד מז'בוטינסקי אלא, להפך, היא מגבירה אותו. שץ היה חייל הגדוד העברי; את שירו כתב במחנה הגדוד ברפיח בתקופה שז'בוטינסקי שהה בארץ–ישראל ופקד את 'חייליו' תכופות . . .  העובדה שהשיר, שז'בוטינסקי, כנראה, ראה בכתב יד, לא פורסם ברבים אלא שלוש שנים לאחר פרסומו של 'שיר הדגל', מעלה את האפשרות הלא נעימה שז'בוטינסקי סמך על כך שהמחבר המת לא ימחֶה על השימוש שנעשה ברכושו היצירתי המועט ושהשיר של שץ כלל לא יפורסם (הן כבר חלפו חמש שנים מעת רציחתו של שץ וכתביו עדיין לא כונסו). ייתכן כי אילו היו כתבי שץ רואים אור לפני פרסום 'שיר הדגל', היה ז'בוטינסקי מציין את חובו לשיר 'הצוואה'; אבל הם הופיעו א ח ר י פרסום 'שיר הדגל' כיצירה מקורית לכל דבר, ובעת ש"על גבול הדממה" יצא לרשות הרבים, כבר נבצר מז'בוטינסקי להודות בכך בלא שיסב לעצמו מבוכה גדולה ואף ייתן נשק בידי מי מיריביו הפוליטיים שהיה מעוניין להכפישו אישית. מותר לומר כי אפילו יימצא לשני השירים — זה של שץ וזה של ז'בוטינסקי — מקור רוסי משותף, עדיין מדובר כאן בכישלון חמור של ז'בוטינסקי, שלא ציין
בשום מקום לא את המקור הזה ולא את שירו של שץ, שהיה מוכר לו, כנראה. הכישלון צורב במיוחד משום שמדובר כאן בגזלת כבשת הרש של חלוץ ולוחם, שנרצח בהיותו בן שלושים ואחת ומותו קטע את ִ פעילותו הספרותית העברית.

 


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.
תגיות

שירי מולדת   יום העצמאות   מחתרות  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם