דָּגִיגוֹן הָיָה קָטָן פֹּה בְּעֵמֶק בֵּית-שְׁאָן, בַּבְּרֵכָה הָרְחָבָה שֶׁבְּמָעוֹז הַכֹּל נִתַּן לַשִּׁבּוּטָן, הוֹי זָלַל הָרְעַבְתָּן... הִתְרוֹצֵץ לוֹ פֹּה וְשָׁם מְאוֹד נָלוֹז. הוּא הִשְׁמִין וְהֶאֱמִין כִּי יַאֲרִיךְ יָמָיו כְּמוֹ תַּנִּין. דָּגִיגוֹן, דָּגִיגוֹן, הִתְפַּטֵּם נָא – כִּי לְךָ מְזֻמָּנָה הַמַּחֲבַת, דָּגִיגוֹן, דָּגִיגוֹן הִתְפַּטֵּם נָא לְתִפְאֶרֶת יוֹם הַחַג וְהַשַּׁבָּת. בֶּן קַשְׂקֶשֶׂת סְנַפִּירוֹן חֲלַקְלַק וַאֲפֹרוֹן דָּאֲגוּ לְפִטּוּמוֹ יְדֵי עוֹבְדִים שֶׁפַע כֻּסְפָּה לַגָּרוֹן וּמִשְׂחָק עִם צַפְרַדְּעוֹן וְתִקְוָה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל אֲמִידִים. הוּא נִלְכַּד וְנִמְדַּד אֶל הַשּׁוּק שֶׁל תְּנוּבָה הוּא נָדַד. דָּגִיגוֹן...דגיגון היה קטן פה בעמק בית שאן, בברכה הרחבה שבמעוז הכול ניתן לשיבטן, הוי זלל הרעבתן... התרוצץ לו פה ושם מאוד נלוז. הוא השמין והאמין כי יארך ימיו כמו תנין. דגיגון דגיגון התפטם נא כי לך מזומנה המחבת דגיגון דגיגון התפטם נא לתפארת יום החג והשבת. בן קשקשת סנפירון חלקלק ואפורון דאגו לפיטומו ידי עובדים שפע כוספה לגרון ומשחק עם צפרדעון ותקווה לשולחנם של אמידים הוא נלכד ונמדד אל השוק של תנובה הוא נדד דגיגון...