מַה תָּצִיץ כּוֹכָבִי? מַה תִּלְחַשׁ כּוֹכָבִי? הָאִירָה נָא כּוֹכָב הַדֶּרֶךְ לְאָבִי. אֲנִי נָח עַל עַרְשִׂי וְרַךְ הוּא מִשְׁכָּבִי אַךְ שֵׁינָה וּמְנוּחָה מוּזָרוֹת לְאָבִי. הוּא שׁוֹמֵר בַּלֵּילוֹת אֶת אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֶת אוֹרְךָ, אֶת זִיוְךָ כּוֹכָבִי, לוֹ הָהֵל! הוּא נִשָּׂא עַל סוּסוֹ בִּדְרָכִים אֲפֵלוֹת אֶת שַׁדְמוֹת יְהוּדָה הוּא שׁוֹמֵר בַּלֵּילוֹת. עֵת נָמִים כֻּלָּנוּ הוּא שֵׁינָה לֹא יֵדַע. שְׁפֹךְ אֵפוֹא אֶת אוֹרְךָ עַל דַּרְכּוֹ הַכְּבֵדָה. בְּרַחֲבֵי הַלַּיְלָה הוּא טָס רָטֹב טְלָלִים. שָׁם יֶאֶרְבוּ צְלָלִים, שָׁם יִבְכּוּ שׁוּעָלִים. הוּא נִשָּׂא בִּבְקָעוֹת מְקַפֵּץ עַל הָרִים הוּא שׁוֹמֵר גְּבוּלֵנוּ מֵחוֹמְסִים וְצָרִים. שָׁמְרֵהוּ גַּם אַתָּה, כּוֹכָבִי, מִלְּמַעְלָה מֵחֶרֶב נוֹקֶמֶת מֵחֵץ יָעוּף לַיְלָה וְשַׁחַר כִּי יִשְׁלַח קַו פָּז אֶל מִשְׁכָּבִי לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם לוֹ יָשׁוּב אָז אָבִי!מה תציץ כוכבי? מה תלחש כוכבי? האירה נא כוכב הדרך לאבי. אני נח על ערשי ורך הוא משכבי אך שינה ומנוחה מוזרות לאבי. הוא שומר בלילות את אדמת ישראל את אורך, את זוך כוכבי, לו ההל! הוא נישא על סוסו בדרכים אפלות את שדמות יהודה הוא שומר בלילות. עת נמים כולנו הוא שינה לוא ידע. שפוך אפוא את אורך על דרכו הכבדה. ברחבי הלילה הוא טס רטוב טללים. שם יארבו צללים, שם יבכו שועלים. הוא נישא בבקעות מקפץ על הרים הוא שומר גבולנו מחומסים וצרים. שמרהו גם אתה, כוכבי, מלמעלה מחרב נוקמת מחץ יעוף לילה ושחר כי ישלח קו פז אל משכבי לביתו בשלום לו ישוב אז אבי!

על סמך ראיון של משה ביק בריאיון לציפי פליישר, 10.2.1963, "התפתחותו ההיסטורית של שיר העם העברי", עמ' 307: