כִּכְלוֹת יֵינִי תֵּרֵד עֵינִי פַּלְגֵי מַיִם, פַּלְגֵי מַיִם! שִׁבְעִים הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים, וַיַּכְחִידוּם תִּשְׁעִים שָׂרִים, שָׁבְתוּ שִׁירִים כִּי פִי שָׂרִים, מָלֵא מַיִם, מָלֵא מַיִם! מֵי יַם-סוּף בֶּן עַמְרָם הוֹבִישׁ, וִיאוֹרֵי מִצְרַיִם הִבְאִישׁ, אָכֵן פִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִיש יַזֵּל מַיִם, יַזֵּל מַיִם! כִּכְלוֹת יֵינִי... הִנְּנִי רֵעַ לַצְּפַרְדֵּעַ עִמָּה אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ, כִּי כָמוֹהוּ פִי יוֹדֵעַ שִׁיר הַמַּיִם, שִׁיר הַמַּיִם! נָזִיר יִהְיֶה לִפְנֵי מוֹתוֹ, כִּבְנֵי רֵכָב תִּהְיֶה דָתוֹ: יִהְיוּ בָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ שׁוֹאֲבֵי מַיִם, שׁוֹאֲבֵי מַיִם! ככלות ייני תרד עיני פלגי מיים, פלגי מיים! שבעים המה הגיבורים, ויכחידום תשעים שרים, שבתו שירים כי פי שרים, מלא מיים, מלא מיים! מי ים-סוף בן עמרם הוביש, ויאורי מצריים הבאיש, אכן פי זה מושה האיש יזל מיים, יזל מיים! ככלות ייני... הנני רע לצפרדע עימה אזעק ואשוע, כי כמוהו פי יודע שיר המיים, שיר המיים! נזיר יהיה לפני מותו, כבני רכב תהיה דתו: יהיו בניו ובני ביתו שואבי מיים, שואבי מיים!