הַשִּׂמְחָה בַּלֵּב יוֹקֶדֶת וְרַגְלֵינוּ גִּיל שׁוֹפְעוֹת; כָּךְ נִרְקֹד אַדְמַת מוֹלֶדֶת וְנָשִׁירָה, טוֹב לִחְיוֹת! הַשִּׁירָה בְּרֹן זוֹרֶמֶת עַל הָרִים וְגֵיאָיוֹת; בְּחָזֵנוּ עוֹד פּוֹעֶמֶת הַקְּרִיאָה כִּי טוֹב לִחְיוֹת! לֹא נֶחְדַּל, כִּי יֵשׁ עוֹד דַּי עֹז וּמֶרֶץ. כָּל גּוּפֵנוּ לַהַט-אֵשׁ וְהַלֵּב גּוֹעֵשׁ! הָלְאָה כָּל מַכְאוֹב! נְגָרֵשׁ כָּל פֶּגַע וְנָסֹב הָלוֹךְ וָסֹב, הוֹרָה עַד בְּלִי סוֹף!השמחה בלב יוקדת, ורגלינו גיל שופעות; כך נרקוד אדמת מולדת ונשירה, טוב לחיות! השירה ברון זורמת על הרים וגיאיות; בחזנו עוד פועמת הקריאה כי טוב לחיות! לא נחדל, כי יש עוד די עוז ומרץ. כל גופנו להט-אש, והלב גועש! הלאה כל מכאוב! נגרש כל פגע, ונסוב הלוך וסוב, הורה עד בלי סוף!