אִם תֵּרַדְנָה בַּלֵּיל דִּמְעוֹתַיִךְ, שִׂמְחָתִי לָךְ אַבְעִיר כִּצְרוֹר תֶּבֶן. אִם תִּרְחַפְנָה מִקֹּר עַצְמוֹתַיִךְ, אֲכַסֵּךְ וְאֶשְׁכַּב עַל אֶבֶן. אִם תֹּאמְרִי אֶל מָחוֹל לָרֶדֶת, עַל אַחֲרוֹן מֵיתָרַי אֲנַגֵּן לָךְ. אִם תֶּחְסַר לָךְ מַתְּנַת הֻלֶּדֶת, אֶת חַיַּי וּמוֹתִי אֶתֵּן לָךְ. וְאִם לֶחֶם תֹּאבִי אוֹ יַיִן, מִן הַבַּיִת אֵצֵא כְּפוּף שֶׁכֶם וְאֶמְכֹּר אֶת עֵינַי הַשְּׁתַּיִם וְאָבִיא לָךְ גַּם יַיִן גַּם לֶחֶם. אַךְ אִם פַּעַם תִּהְִיִי צוֹחֶקֶת בִּלְעָדַי בִּמְסִבַּת מְרֵעַיִךְ, תַּעֲבֹר קִנְאָתִי שׁוֹתֶקֶת וְתִשְׂרֹף אֶת בֵּיתֵךְ עָלַיִךְ.אם תרדנה בליל דמעותייך, שמחתי לך אבעיר כצרור תבן. אם תרחפנה מקור עצמותייך, אכסך ואשכב על אבן. אם תאמרי אל מחול לרדת, על אחרון מיתרי אנגן לך. אם תחסר לך מתנת הולדת, את חיי ומותי אתן לך. ואם לחם תאבי או יין, מן הבית אצא כפוף שכם ואמכור את עיני השתיים ואביא לך גם יין גם לחם. אך אם פעם תהיי צוחקת בלעדי במסיבת מרעייך, תעבור קנאתי שותקת ותשרוף את ביתך עלייך.