האזינו לסיפור השיר מפי שרה זעירא, רעיית המלחין. תמלול (ערוך) של דברי שרה זעירא:

היה פעם בתל אביב הקטנה ברחוב אלנבי בית קפה ושמו היה שלג לבנון,שם היו נפגשים אז כל המשוררים, השחקנים. היינו יושבים שם, קבוצה קטנה, וזעירא היה מביא שיר חדש והיינו לומדים אותו. היינו יושבים על בקבוק יין אדום שעלה 2 גרוש, ומי שרצה להצטרף לשולחן היה צריך להביא עוד 2 גרוש בשביל עוד בקבוק יין. היה מביא בקבוק יין, מקבל כיסא והיה יושב איתנו ומבלה ערב יפה.

יום אחד, בשמחת תורה יצאנו כל החבורה מ'שלג לבנון' אל ביתו של ביאליק, שהיה לא רחוק. ביאליק יצא מביתו, למד את השיר ויחד עם כל החבורה פרצנו בהורה סוערת לצלילי שיר זה.

הנ"ל מתוך ערב שירי זעירא שנערך ב-11 ביוני 1976, במדרשה למורים וגננות בשדה בוקר ע"י נחומי הרציון ובהשתתפות שרה זעירא ז"ל, מי שהייתה אשתו של מרדכי זעירא.  (תודה לנחומי הרציון ויובל זעירא על ההקלטה.)

סיפור זה מאושש בידי עדותו של עמנואל הרוסי (תזמון 34:30): לדבריו כתב את המילים על קופסה של סיגריות "לטיף", שרה זעירא ומרדכי זעירא עצמו היו שרים את השיר (כל אחד לחוד) וכך הפיצו את השיר. בהמשך ההקלטה – ביצוע זמר לא מזוהה.

ביצוע נוסף: רחל הדס (1961)