בֵּן יַקִּיר! אָן תַחְפֹּץ בִּדְמִי הַלַּיִל? אַל תֵּלֵךְ אֶל הַיַּעַר עַד נֵצַח לֹא תִּמְצָא אָחוֹת אוֹבֶדֶת שֵׁב נָא פֹּה אִתִּי בַּבַּיִת הוֹי, אִמִּי! דֹּמִי וּתְנִינִי לָלֶכֶת וּמְחִי נָא דִּמְעָתֵךְ מִפָּנַיִךְ הֵן אָחוֹת אֲהוּבָה, בֶּטַח אֶמְצָאָה וּבְשָׂשׂוֹן נְשִׁיבָה אֵלַיִךְ" עוֹד תַּבִּיט הָאֵם בִּדְמָמָה מִנֶּגֶד וּבְנָהּ רָץ הַיַּעְרָה בָּדָד כֵּן חָלַף הַלַּיִל, אָתָא בֹּקֵר אַךְ הוּא לֹא שָׁב עוֹד סְעָרוֹת חֹרֶף נָחוּ נִצְמַת הַשֶּׁלֶג שֶׁמֶשׁ אָבִיב הִבְרִיק בַּמִּזְרָח אַךְ הָאֵם עוֹד יוֹשֶׁבֶת גַּלְמוּדָה בן יקיר! אן תחפוץ בדמי הליל? אל תלך אל היער עד נצח לוא תמצא אחות אובדת שב נא פה אתי בבית הוי, אימי! דומי ותניני ללכת ומחי נא דמעתך מיפניך הן אחות אהובה, בטח אמצאה ובששון נשיבה אליך עוד תביט האם בדממה מינגד ובנה רץ היערה בדד כן חלף הליל, אתא בוקר אך הוא לוא שב עוד סערות חורף נחו נצמת השלג שמש אביב הבריק במזרח אך האם עוד יושבת גלמודה