הילד החרוץ

העתקת מילות השיר

א. יֶלֶד, יֶלֶד... הַפַּרְפַּר: יֶלֶד, יֶלֶד, בּוֹאָה! לָמָּה כֹּה תֵּשֵׁב פֹּה בְּלִי נוֹעַ? אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ לָמָּה זֶה כֹּה תִּתְיַגֵּעַ? הַיֶּלֶד: אַל נָא תַּפְרִיעֵנִי, כִּי עָסוּק הִנֵּנִי: אֲנִי מֵכִין אֶת שִׁעוּרַי, שֶׁהִטִּילוּ עָלַי מוֹרַי. הַוֶּרֶד: יֶלֶד, יֶלֶד, נוּחַ! הַגַּנָּה אִתָּנוּ בֹּא לָשׂוּחַ! עִם כֻּלָּנוּ יַחַד יָכוֹל אַתָּה לִרְקֹד בְּלִי פַּחַד. הַיֶּלֶד: אַל נָא, לוּ שְׁמָעֵנִי, אַל וַרְדִּי, אַל תַּשִּׁיאֵנִי; אִם אֵצֵא אֶל הַגִּנָּה – יַעֲמִידוּנִי בַּפִּנָּה. הַחֲבַצֶּלֶת: יֶלֶד, יֶלֶד, קוּמָה! אַל תִּכְתֹּב וְאַל תִּקְרָא מְאוּמָה! הַמַּחְבֶּרֶת הַנִּיחָה, גַּם אֶת הַדִּקְדּוּק הַשְׁלִיכָה. הַיֶּלֶד: אַל נָא, חֲבַצֶּלֶת, אַל תֶּהְגִּי אִוֶּלֶת; אִם לֹא אֵדַע מַה זֶּה מַפִּיק אֲקַבֵּל הֵן "לֹא-מַסְפִּיק". הַנַּרְקִיס: יֶלֶד, יֶלֶד, הֶרֶף! שׁוּר: הִנֵּה הִגִּיעַ כְּבָר הָעֶרֶב צֹר אֶת כָּל סְפָרֶיךָ, וְשִׂים אוֹתָם בְּיַלְקוּטֶךָ. הַיֶּלֶד: דַּי לִי, כְּבָר גָּמַרְתִּי, אֶת סְפָרַי סִדַּרְתִּי עַכְשָׁו אֲנִי יָכוֹל לִרְקֹד עִם כֻּלָּם יָפֶה מְאֹד. ב. הַמָּחוֹל מַה טּוֹב וּמַה נֶּחְמָד צֵאת בַּמָּחוֹל יָד בְּיָד! לִרְקֹד וּלְהִשְׁתּוֹבֵב – זֹאת גַּם אֲנִי אוֹהֵב. אַךְ עֵת לַכֹּל, חֲבִיבַי! אַךְ עֵת לַכֹּל, אֲהוּבַי! יֵשׁ עֵת לִלְמֹד, יֵשׁ עֵת לִרְקֹד, עֵת לְכָל חֵפֶץ יֶשְׁנָהּ. א. ילד, ילד... הפרפר: ילד, ילד, בואה! למה כה תשב פה בלי נוע? אין אני יודע למה זה כה תתייגע? הילד: אל נא תפריעני, כי עסוק הינני: אני מכין את שיעורי, שהטילו עליי מוריי. הורד: ילד, ילד, נוח! הגנה אתנו בוא לשוח! עם כולנו יחד יכול אתה לרקוד בלי פחד. הילד: אל נא, לו שמעני, אל ורדי, אל תשיאני; אם אצא אל הגינה – יעמידוני בפינה. החבצלת: ילד, ילד, קומה! אל תכתוב ואל תקרא מאומה! המחברת הניחה, גם את הדקדוק השליכה. הילד: אל נא, חבצלת, אל תהגי איוולת; אם לא אדע מה זה מפיק אקבל הן "לא-מספיק". הנרקיס: ילד, ילד, הרף! שור: הנה הגיע כבר הערב צור את כל ספריך, ושים אותם בילקוטך. הילד: די לי, כבר גמרתי, את ספריי סידרתי עכשיו אני יכול לרקוד עם כולם יפה מאוד. ב. המחול מה טוב ומה נחמד צאת במחול יד ביד! לרקוד ולהשתובב – זאת גם אני אוהב. אך עת לכול, חביביי! אך עת לכול, אהוביי! יש עת ללמוד, יש עת לרקוד, עת לכל חפץ ישנה.
מילים: ישראל דושמן
לחן: חנינא קרצ'בסקי

א. יֶלֶד, יֶלֶד...

הַפַּרְפַּר:
יֶלֶד, יֶלֶד, בּוֹאָה!
לָמָּה כֹּה תֵּשֵׁב פֹּה בְּלִי נוֹעַ?
אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ
לָמָּה זֶה כֹּה תִּתְיַגֵּעַ?

הַיֶּלֶד:
אַל נָא תַּפְרִיעֵנִי,
כִּי עָסוּק הִנֵּנִי:
אֲנִי מֵכִין אֶת שִׁעוּרַי,
שֶׁהִטִּילוּ עָלַי מוֹרַי.

הַוֶּרֶד:
יֶלֶד, יֶלֶד, נוּחַ!
הַגַּנָּה אִתָּנוּ בֹּא לָשׂוּחַ!
עִם כֻּלָּנוּ יַחַד
יָכוֹל אַתָּה לִרְקֹד בְּלִי פַּחַד.

הַיֶּלֶד:
אַל נָא, לוּ שְׁמָעֵנִי,
אַל וַרְדִּי, אַל תַּשִּׁיאֵנִי;
אִם אֵצֵא אֶל הַגִּנָּה –
יַעֲמִידוּנִי בַּפִּנָּה.

הַחֲבַצֶּלֶת:
יֶלֶד, יֶלֶד, קוּמָה!
אַל תִּכְתֹּב וְאַל תִּקְרָא מְאוּמָה!
הַמַּחְבֶּרֶת הַנִּיחָה,
גַּם אֶת הַדִּקְדּוּק הַשְׁלִיכָה.

הַיֶּלֶד:
אַל נָא, חֲבַצֶּלֶת,
אַל תֶּהְגִּי אִוֶּלֶת;
אִם לֹא אֵדַע מַה זֶּה מַפִּיק
אֲקַבֵּל הֵן "לֹא-מַסְפִּיק".

הַנַּרְקִיס:
יֶלֶד, יֶלֶד, הֶרֶף!
שׁוּר: הִנֵּה הִגִּיעַ כְּבָר הָעֶרֶב
צֹר אֶת כָּל סְפָרֶיךָ,
וְשִׂים אוֹתָם בְּיַלְקוּטֶךָ.

הַיֶּלֶד:
דַּי לִי, כְּבָר גָּמַרְתִּי,
אֶת סְפָרַי סִדַּרְתִּי
עַכְשָׁו אֲנִי יָכוֹל לִרְקֹד
עִם כֻּלָּם יָפֶה מְאֹד.

ב. הַמָּחוֹל

מַה טּוֹב וּמַה נֶּחְמָד
צֵאת בַּמָּחוֹל יָד בְּיָד!
לִרְקֹד וּלְהִשְׁתּוֹבֵב –
זֹאת גַּם אֲנִי אוֹהֵב.
אַךְ עֵת לַכֹּל, חֲבִיבַי!
אַךְ עֵת לַכֹּל, אֲהוּבַי!
יֵשׁ עֵת לִלְמֹד,
יֵשׁ עֵת לִרְקֹד,
עֵת לְכָל חֵפֶץ יֶשְׁנָהּ.

א. ילד, ילד...

הפרפר:
ילד, ילד, בואה!
למה כה תשב פה בלי נוע?
אין אני יודע
למה זה כה תתייגע?

הילד:
אל נא תפריעני,
כי עסוק הינני:
אני מכין את שיעורי,
שהטילו עליי מוריי.

הורד:
ילד, ילד, נוח!
הגנה אתנו בוא לשוח!
עם כולנו יחד
יכול אתה לרקוד בלי פחד.

הילד:
אל נא, לו שמעני,
אל ורדי, אל תשיאני;
אם אצא אל הגינה –
יעמידוני בפינה.

החבצלת:
ילד, ילד, קומה!
אל תכתוב ואל תקרא מאומה!
המחברת הניחה,
גם את הדקדוק השליכה.

הילד:
אל נא, חבצלת,
אל תהגי איוולת;
אם לא אדע מה זה מפיק
אקבל הן "לא-מספיק".

הנרקיס:
ילד, ילד, הרף!
שור: הנה הגיע כבר הערב
צור את כל ספריך,
ושים אותם בילקוטך.

הילד:
די לי, כבר גמרתי,
את ספריי סידרתי
עכשיו אני יכול לרקוד
עם כולם יפה מאוד.

ב. המחול

מה טוב ומה נחמד
צאת במחול יד ביד!
לרקוד ולהשתובב –
זאת גם אני אוהב.
אך עת לכול, חביביי!
אך עת לכול, אהוביי!
יש עת ללמוד,
יש עת לרקוד,
עת לכל חפץ ישנה.




 פרטים נוספים

הקלטת זמרדע
ביצוע:

 

צאצאי מייסדי רחובות 
שנת הקלטה: 2005
מקור: התקליטור "רחובות ביהודה"
הקלטות נוספות

על השיר

מדובר למעשה בשני שירים שנכתבו יחד ("ילד, ילד..." ו-"המחול") שאוגדו לכותרת אחת - "הילד החרוץ", ומושרים ברצף כשיר אחד.

ביצועים נוספים:


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

תווים  




תגיות




עדכון אחרון: 19.03.2022 23:35:33


© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: