שיר האוכל

הַלְּלוּ, נָשִׁירָה, הוֹי, כָּאן לָאֹכֶל, כִּי הִנֵּהוּ מַה נָּעִים, מַה מֻעָט, אֲרוּחַת מָלוֹן "מְגִידוֹ" פֹּה נִתֶּנֶת, וְהַשֶּׁקֶט מֻחְלָט. אֲרוּחָה, הוֹי, אֲרוּחָה, הוֹי, לְמַעֲנֵךְ אֲנִי נוֹצַרְתִּי, הָבוּ עוֹד, מָרָק, בָּשָׂר, עֲדֵי אֲנִי פֹּה שָׂבַעְתִּי. לָ...לָ...לָ... וְתִזְרֹם בְּשֶׁטֶף פֹּה הַמַּנְגִּינָה, תִּצְטָרֵף אֵלֶיהָ גַּם הַקֵּבָה, וּבְקָנוֹן פֹּה יַחְדָיו נָשִׁירָה, הָבוּ עוֹד לָאֲרוּחָה. כְּי בִּטְנֵנוּ כְּבָּלוֹן וְלָרֹב תָּמִיד הִיא מְנֻפַּחַת הוֹי, רוֹצִים פֹּה לֶאֱכֹל, אַךְ תָּמִיד נוֹתְנִים לָנוּ קַדַּחַת. יָם בָּם בָּם...הללו, נשירה, הוי, כאן לאוכל, כי הנהו מה נעים, מה מועט, ארוחת מלון "מגידו" פה ניתנת, והשקט מוחלט. ארוחה, הוי, ארוחה, הוי, למענך אני נוצרתי, הבו עוד, מרק, בשר, עֲדֵי אני פה שבעתי. ל...ל...ל... ותזרום בשטף פה המנגינה, תצטרף אליה גם הקיבה, ובקנון פה יחדיו נשירה, הבו עוד לארוחה. כי בטננו כבלון ולרוב תמיד היא מנופחת הוי, רוצים פה לאכול, אך תמיד נותנים לנו קדחת. ים בם בם...

מפזמוני מחזור י"ח המופיעים בלג'ר - שירון שנכתב ע"י תלמידי "כדורי" על פי מנגינות ידועות באותה תקופה.

גדליה שלף, מבוגרי בי"ס "כדורי", מספר:

השיר שייך ל"שירי הרעב" של "כדורי" שהיינו שרים אותם בדפיקות חזקות על השולחנות (ר' גם "תה ולחם", "המנון ה"פושטים", "הכל נראה לי כה טוב וקרוב") . השירים האלה חוברו בתקופת הצנע. בתקופה זו, לא רק שנאסר על "כדורי", כמוסד ממשלתי, לרכוש מזון בשוק השחור, אלא שהוא גם היה צריך לשלוח מכסה של תוצרת חקלאית כדי לקבל תמורתה מזון לבעלי החיים שלו. התוצאה היתה שאנחנו, שהיינו בגיל הצמיחה, חיינו ברעב מתמיד.

עוד באותו לחן: ערב כלולות (ראו שם גם על מקור הלחן).
 

עיבוד מאת: אהרן שפי

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאהרן שפי בכתובת e.a.shefi@gmail.com.