הֶעֱבַרְתָּ יָדְךָ בְּלִטּוּף מְפֻזָּר עַל רֹאשִׁי הַכָּפוּף קִמְעָה, וְעַצֶּבֶת פִּתְאֹם בְּנִטְלָהּ הַקַּר אֶת לִבִּי לָחֲצָה עַד דִּמְעָה. הַאֻמְנָם הַגּוֹרָל הוּא לְלֹא-נֶחָמָה וְהַכּוֹס תִּשָּׁתֶה עַד תֹּם? וְאָדָם לְאָדָם עַל פְּנֵי אֲדָמָה כְּכוֹכָב לְכוֹכָב בַּמָּרוֹם?העברת ידך בליטוף מפוזר על ראשי הכפוף קמעה ועצבת פתאום בנטלה הקר את לבי לחצה עד דמעה. האומנם הגורל הוא ללא נחמה והכוס תישתה עד תום ואדם לאדם על פני אדמה ככוכב לכוכב במרום?