שֶׁקֶט – שֶׁקֶט – שֶׁקֶט – שֶׁקֶט... הַחֲנֻכִּיָּה דּוֹלֶקֶת, וּבַחֶדֶר בְּלִי שָׁאוֹן מִסְתּוֹבֵב לוֹ הַסְּבִיבוֹן. מִסְתּוֹבֵב וְלֹא עָיֵף, אַךְ לְפֶתַע הוּא יוֹשֵׁב. – אֲנִי רָעֵב! – יִקְרָא בְּקוֹל – בְּבַקָּשָׁה, תְּנוּ לֶאֱכֹל! לֹא דָּגִים וְלֹא מַצָּה לֹא מָרָק וְלֹא קְצִיצָה לְבִיבָה לִי מְתוּקָה תְּנוּ לִכְבוֹד הַחֲנֻכָּה!שקט – שקט – שקט – שקט... החנוכיה דולקת, ובחדר בלי שאון מסתובב לו הסביבון. מסתובב ולוא עיף, אך לפתע הוא יושב. – אני רעב! – יקרא בקול – בבקשה, תנו לאכול! לוא דגים ולוא מצה לוא מרק ולוא קציצה לביבה לי מתוקה תנו לכבוד החנוכה!