הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וְשַׁבְתִּי, אֶת-שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת-יֵינָם; וְעָשׂוּ גַנּוֹת, וְאָכְלוּ פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים, עַל-אַדְמָתָם; כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת-בֵּית יַעֲקֹב בַּיּוֹם הַהוּא, אָקִים אֶת-סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת; וְגָדַרְתִּי אֶת-פִּרְצֵיהֶן, וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל-הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה. וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע; הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, הנה ימים באים, נאום-יהוה, ושבתי, את-שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את-יינם; ועשו גנות, ואכלו פריהם. ונטעתים, על-אדמתם; כי לא השמיד אשמיד את-בית יעקב ביום ההוא, אקים את-סוכת דוד הנופלת; וגדרתי את-פרציהן, והריסותיו אקים, והטיפו ההרים עסיס, וכל-הגבעות תתמוגגנה. וניגש חורש בקוצר, ודורך ענבים במושך הזרע; הנה ימים באים, נאום-יהוה,