כֶּרֶם, כֶּרֶם, כֶּרֶם, מָה הָעֶצֶב כָּךְ? כִּי נָבְלָה כָּל גֶּפֶן, כָּל שָׂרִיג כִּי שַׁח. אֶת עֲלֵי הַיֶּרֶק כִּי הֶאֱדִים סְתָו, וְנוֹשֶׁבֶת רוּחַ, וְנוֹטֶפֶת עָב. כֶּרֶם, כֶּרֶם, כֶּרֶם, אַל נָא עֶצֶב כָּךְ! עוֹד אָבִיב יַגִּיעַ, עוֹד תָּשׁוּב תִּפְרַח. תְּשַׂגְשֵׂג הַגֶּפֶן, וִיפַתַּח סְמָדַר. לַבָּצִיר יַבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלוֹת הָדָר. כרם כרם כרם מה העצב כך כי נבלה כל גפן כל שריג כי שח את עלי הירק כי האדים סתיו ונושבת רוח ונוטפת עב כרם כרם כרם אל נא עצב כך עוד אביב יגיע עוד תשוב תפרח תשגשג הגפן ויפתח סמדר לבציר יבשילו אשכלות הדר